אני הייתי יורדת ברחוב ניות אל תחנתו של קו 17 שמחכים לו שעות, אבל הילדים הנועזים, הגדולים, אלה שהיו ביחד, היו חוצים את הוואדי שהיום הוא תחנת דלק ניות, ואת רחוב הרצוג הסואן – לא במעבר החציה! ואת זה אמא שלי לא הרשתה לי לעשות בלעדיה, אבל כשהייתי איתה היינו חוצות כך יד ביד, וזה לא פייר – והם ...
קרא עוד »ארכיון חודש: אוקטובר 2010
השיר שבגללו למדתי צרפתית
הטיול הראשון שלי בפריז היה זה, יד ביד עם ז'ק ברל, בלי נשימה, בסחרור של התאהבות ומימוש והתרחקות וחזרה. ז'ק ברל לא מספר סיפור, הוא לא מציג הצגה, הוא מעביר חוויה. את רטט ההתרגשות של הגלגלים הנוסעים אל האהובה בסוף, בשיבה שלאחר הפרידה, אי אפשר שלא לחוש, בהתרגשות גואה. וכמה הוא מפליא להעביר את חילופי העונות הרגשיים. ונדמה לי ...
קרא עוד »קצת הוא
אם למשל מחכים למישהו שאמור להגיע, ומסתכלים בעוברים ושבים ברחוב ומחפשים את דמותו, יש שתי אפשרויות: זה הוא או זה לא הוא. אבל כשמתגעגעים למישהו, אוספים חלקים שלו: לזה יש נימת קול דומה, לזאת – ידיים דומות. ולא רק כשמתגעגעים בפועל. הייתה לי בתיכון חברה טובה שאהבתי, בדיעבד היינו מאוהבות אבל לא הכרנו בזה, החברה הזאת כבר אינה חלק מחיי ...
קרא עוד »
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים