ארכיון חודש: אוקטובר 2010

קו 19

  אני הייתי יורדת ברחוב ניות אל תחנתו של קו 17 שמחכים לו שעות, אבל הילדים הנועזים, הגדולים, אלה שהיו ביחד, היו חוצים את הוואדי שהיום הוא תחנת דלק ניות, ואת רחוב הרצוג הסואן – לא במעבר החציה! ואת זה אמא שלי לא הרשתה לי לעשות בלעדיה, אבל כשהייתי איתה היינו חוצות כך יד ביד, וזה לא פייר – והם ...

קרא עוד »

השיר שבגללו למדתי צרפתית

  הטיול הראשון שלי בפריז היה זה, יד ביד עם ז'ק ברל, בלי נשימה, בסחרור של התאהבות ומימוש והתרחקות וחזרה. ז'ק ברל לא מספר סיפור, הוא לא מציג הצגה, הוא מעביר חוויה. את רטט ההתרגשות של הגלגלים הנוסעים אל האהובה בסוף, בשיבה שלאחר הפרידה, אי אפשר שלא לחוש, בהתרגשות גואה. וכמה הוא מפליא להעביר את חילופי העונות הרגשיים. ונדמה לי ...

קרא עוד »

קצת הוא

אם למשל מחכים למישהו שאמור להגיע, ומסתכלים בעוברים ושבים ברחוב ומחפשים את דמותו, יש שתי אפשרויות: זה הוא או זה לא הוא. אבל כשמתגעגעים למישהו, אוספים חלקים שלו: לזה יש נימת קול דומה, לזאת – ידיים דומות. ולא רק כשמתגעגעים בפועל. הייתה לי בתיכון חברה טובה שאהבתי, בדיעבד היינו מאוהבות אבל לא הכרנו בזה, החברה הזאת כבר אינה חלק מחיי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ל