שיר שכתב לי יקיר :)

הוי לי כמה שאנחנו יודעים לדמיין!
אני בא אל הבית ללמדו להיות בית
לקבל את פני כמו פנים לדחות
את הנפש כמו נפש
והגוף זועף, בחיי שהוא זועף
בעוד אני, עירום שכמותי, מביט בגוף
המתגפף לתוך גופניותו –
כגוזל החוזר לקליפתו מתכנס הבית
אל תוך ביתיותו ואנו שנינו מדמיינים
בידיעה גמורה, כמלים החובקות משמעותן –
הופכים
אותיותינו לרווחים
ורוחב של זמן
נפרש לעומקו: הנה כך
לי, הביטי! מישהו בא אליך בדמיון גדול, בשקר הנקרע לשתי גזרותיו;
חציו, עפעף
חציו, חלום