רן יגיל סופר ועורך

איגרת מפלסטינה ואחרים. ריאיון עם עמוס אדלהייט על שירתו חלק שני     רן: בשירתך לא פעם, בעיקר בסוף הקובץ "נשימה" בפואמה "עבודה" וכן ב"סמדאריס" בשיר כמו "פניי לרמת גן" יש נטייה לעסוק בהוויה פועלית במובן המעודכן אך גם האידיאולוגי-פרולטרי. עניין נדיר מאוד מאז שהקומוניזם על כל לווייניו פשט את הרגל. בעבר השירה העברית הייתה מאוד אידיאולוגית ולא פחדה מכך. ...

6. "העיר הנמה מתעוררת לחיים/ אתה ישנת טוב הלילה?/ 'כן'/ גם אני/ העיר פחות/ ה"בארבי" הפריע לה.// העיר הנמה מתעוררת לחיים/ מורידה חלוק לבן מבהיק/ על גגות הבתים/ משפשפת כורים// העיר הנמה מתעוררת לחיים/ זבל פה זבל שם/ נערם/ זקן הולך משוגע/ גן מאירי/ עיתונים בביצים/ אוסף בקבוקים// העיר הנמה מתעוררת לחיים/ היא שותה לה קפה ליד הַפֶּסֶל של אגם/ ...

  איגרת מפלסטינה ואחרים. ריאיון עם עמוס אדלהייט על שירתו חלק ראשון בעיון קצר בספרו החדש של עמוס אדלהייט, משורר נפלא בעיניי שערך עִמי לשם הגילוי הנאות את "עמדה – ביטאון לספרות" במשך שנים, נתקלתי שוב בשיר נוף קצר, דחוס ויפהפה שריגש אותי עוד כשקראתי את כתב היד לפני שנערך וסודר. הנה הוא:     "ים ניצנים המאיים לבולעני/ החיזיון הנשגב ...

מסע עצוב אל קצה הרחוב   רן יגיל   א. יום שכולו אבק וחול, השמש קופחת על שַלמת הבטון והמלט, אבל תל אביב עדיין קטנה – לא קטנה כמו פעם בשנות העשרה, כשהעולם נסגר עלינו מבעד לבריח הים והיינו כעיר נצורה ומלחמת העולם הראשונה החלה – אבל עדיין קטנה. תן לה כמה שנים והיא תהפוך לכרך גדול, כמו הכרכים שמעבר ...

נוסטלגיה תל-אביבית של שנות השבעים מול סצינת רוק בפלורנטין עכשיו – אב ובִתו     אני ואפסי  / רן יגיל מאת  :  דליס   הוצאת כרמל/עמדה 168 עמ'   הגיבור בנובלה זו, של רן יגיל, הוא ישראל ידעון. הוא כותב בגוף ראשון את סיפורו, והוא מתחיל באירוע ממוקד שמשקף ומצביע על התנהלותו בתוך היומיום במעין מהלך סרק של החיים, הפסקה, ...

  סנגורם של ישראל – בתל אביב                                                                 לזכר סבי, משה חורגל   החליט. הוא עושה זאת. בשעה שתיים בלילה, יום שני, גרר שמואל שני פחי נפט והחביא אותם מאחורי הבית בפינסקר 40. היה לו חם עם הכובע והמקטורן והניח אותם על הגדר. אחר גרר עוד שני פחים, כשהציציות מיטלטלות מצד לצד. הוא היה רזה מאוד ואדמוני, וורידי ידיו, בשל ...

5. "לֵךְ לְךָ,/ קח לְךָ את הצמה/ הכי יפה/ לֵךְ איתה עד סוף/ הלילה/ רוץ איתה/ עד סוף הלב/ סביב-סביב עד אותה נקודה/ דרך הרידינג/ הים/ העולם/ סביב-סביב עד אותה נקודה.// אבל זה רק כשאתה עצוב/ כשאתה שמח/ הצמה נמסה./ ומה שנשאר זה/ בית הקפה,/ והיציאה האחרונה./ לֵךְ לְךָ,…" (מתוך הפזמון "שיר הצמה" בביצוע 'אני ואפסי' ולהקת "רעיות אנשי הקבע", ...

טוב למות בעד עצמנו   כשנולדתי לא היו מים. האחות צעקה יורדים המים, אבל במקום המים – אני הופעתי, צמוק כולי, כמו דְּבֵלָה. אבי שהיה איש קשה אמר: "הוא כל כך מכוער", ואם לא אמר, אני משוכנע שהוא חשב את זה. שנים אחר כך הוא אמר לי: "אתה, אתה חתול אתה. יש לך שבע נשמות. עוד תקבור את כולם. היית ...

על "אדום עתיק" מאמריאיון עם גבריאלה אביגור-רותם על ספרה חטאתי, עוויתי פשעתי, סרתי ממצוותי כמבקר ולא הבחנתי כל השנים הללו כי גבריאלה אביגור-רותם היא סופרת כל כך מוכשרת. לא קראתי את ספר הפרוזה הראשון שלה "מוצרט לא היה יהודי" ("כתר", 1992) ואת ספר הפרוזה השני שלה "חמסין וציפורים משוגעות" (קשת, 2001) שעליו תפארתה, השלמתי רק אחרי שקראתי את ספרה השלישי ...

מעשה הבורגני הדחיין   שמי דוד שדה-אור. אני מנהל חשבונות במשרד "גוֹטְלִיבּ ואֶרְלִיךְ רואי-חשבון" וזה עולה לי בבריאות. למרות שאני מאוד משתדל וזאת השנה השנייה שלי שם, אני לא מוצא את עצמי. הניירת הזאת עושה לי כאב ראש. ועד שלא דיברתי עם חברי הווטרינר, לא הבנתי את סיבת הדברים. דווקא הוא היה הראשון שעמד על תכונת האופי המרכזית שלי – ...