רן יגיל סופר ועורך
מִנַּיִן באה לפתע ההתרגשות הגדולה הזאת?
"אחרי מהפּכות רבּות", מבחר מן השירה פולנית שאחרי 1945, תרגמו מפולנית והוסיפו מבואות והערות: דוד ויְנפלד ורפי וייכרט, אחרית דבר: יורם בּרונובסקי, כרמל, 160 עמ'
רן יגיל
צריך לומר על האנתולוגיה הצנועה הזאת "אחרי מהפכות רבות", כי היא אחד הספרים האלגנטיים שקראתי. היא כוללת אחד עשר משוררים מודרניים בתרגום, מליאופולד סטאף הקלסיקון ועד מרזַ'נָה בּוֹגוּמִילָה קיֶילַר הצעירה.
לעשיית הספר חברו שני המתרגמים המוכרים של השירה הפולנית המודרנית לעברית: דוד ויְנפלד, מי שתרגם בעבר את צ'סלב מילוש וזביגנייב הרברט; ורפי וייכרט, שתרגם לעברית את ויסלבה שימבורסקה ותדיאוש רוז'ביץ'. אל השניים האלה מיתוספת ברכה רוזנפלד בתרגום שיר בודד משל אווה ליפסקה, ויורם ברונובסקי ז"ל, שהוא הערך המוסף העיקרי לספר זה.
הצדקה פואטית לעשיית מבחר שכזה מעניק לנו יורם ברונובסקי המנוח במסתו היפה 'השירה הפולנית: מפגש ראשון, מפגש שני', המופיעה בסוף הספר.
במסה תמציתית זו עומד ברונובסקי בדקדקנות על הזיקה שבין המשוררים העבריים למשוררים הפולנים. ברונובסקי מצביע על מיכ"ל (הריסות טרויה), אצ"ג ואבות ישורון ומנער את האבק משמות חשובים בספרות העברית כמו יוסף ליכטנבוים, המתרגם לעברית של האפּוס "פּאן טדאוש" מאת אדם מיצקביץ', המשורר הלאומי הפולני, ובנימין טנא (עורכו האגדי של "משמר לילדים", משורר ומתרגם מפולנית).
הוא סוקר בקצרה, אך בכישרון רב, כמי ששוחה בחומר, את השירה הפולנית במאה העשרים, ובעיקר מתעכב על משוררים רבי השפעה ובעלי משקל כגון: יוליאן טובים, בולסלב לֶשְׁמְיַאן וצ'סלב מילוש, שכתב את 'קמפו די פיורי' המפורסם, המתאר את הטרגדיה של יהודי גטו ורשה.
מעבר לסקירה מנסה ברונובסקי במילים אחדות, דבר קשה מאין כמותו, לתת אִפיון דרך של כל משורר. זה קשה, מפני שמדובר במשוררים גדולים שהעמידו רצפים אישיים חזקים, קורפּוסים. יתרה מזאת, ברונובסקי טורח כל הזמן להזכיר, שתרגום הוא תרגום הוא תרגום, ולעולם לא ישתווה למקור; ויש משוררים נפלאים, כנראה, כמו מירון בְּיַאלוֹשֶׁבְסְקִי, ברונובסקי משווה את שירתו לשירת אבות ישורון המסוכסכת והשבורה שאין אפשרות לתרגמם לשפה זרה.
בקוטב האחד מציב ברונובסקי את משוררי התרבות המעודנים כגון: זביגנייב הרברט, ואדם זגייבסקי; ובקוטב האחר הוא מציב את ביאלושבסקי, "משוררם של חפצי יום יום ואירועי יום יום, דברים שמעולם לא מצאו להם משורר, כלי המטבח, השיניים התותבות, חדרי המדרגות המזוהמים" (אחרי מהפּכות רבּות, עמ' 157).
כל זה חשוב עד מאוד לקורא העברי ולקורא בתרגום בכלל. תרגום בדרך כלל מעוות, הוא מביא פיסה שזכתה להכרה בינלאומית מתוך ההקשר הרחב, שהוא בדרך כלל רבגוני ומעניין: כך היה עם ריינר מריה רילקֶה ופאול צלאן בשירה הגרמנית המתורגמת לעברית, וכך היה עם צ'סלב מילוש וויסלבה שימבורסקה בתחום השירה הפולנית המתורגמת. ברונובסקי מנהיר דברים למי שמתעניין בשירה הפולנית הנכתבת מעבר לשיר הבודד, למי שמתעניין בפואטיקות. הוא מחזיר את הדברים להקשרם.
מבין אחד עשר המשוררים הנודעים כמעט אין אחד שמכזיב. כל השירים שומרים על רמה גבוהה. דוד וינפלד ורפי וייכרט הקדימו מבואות קצרים על כל משורר ומשורר, והדבר אך מיטיב עם הקורא.
לא כל המשוררים נשאו חן בעיניי באותה מידה, אך גם אצל משוררים שלא אהבתי יכולתי למצוא שיר אחד שריגש אותי כמו 'לפי שעון הפרחים של לינאוס' של אווה ליפסקה, או 'כיכר אורליאן' של אדם זגייבסקי.
שירי זביגנייב הרברט נפלאים ושירי ויסלבה שימבורסקה יפים להלל; יש להצטער על כך, שדווקא צ'סלב מילוש, המשורר הנודע מכולם, יוצא חיווריין משהו בשלושה שירים מאוחרים ופחות טובים מאלה שקראתי בעבר ובקטע פרוזה קצר מסוף שנות השישים.
ייתכן שרצון המתרגם לתת אך ורק מן השירה העדכנית של מילוש עמד בעוכרי הבחירה, וייתכן שמילוש פשוט משורר גדול על אנתולוגיות מסוג זה, ואת כוחו השירי יש להביא אל הקורא, כפי שעשה דוד וינפלד בעבר בקבצים אחדים, בתרגום קטע משיר ארוך או פואמה.
הפתעת המבחר הוא, ללא ספק, המשורר יאן טברדובסקי. משורר שהאריך ימים. אליבא דוינפלד מן המשוררים הפופולריים בפולין, כומר, דרשן מטיף, בעל ליריקה דתית ביסודה, אך מזה שנים רבות מקובל כקונצנזוס בעולם הספרותי ואהוב על כולם, מאמינים ושאינם מאמינים. וינפלד מציין כי שירתו נושאת אופי של תפילה ייחודית. זו הוכחה נוספת שבהעדר הֶקשר ושפה אנו מחמיצים לעִתים את מיטב היוצרים.
שם האנתולוגיה 'אחרי מהפכות רבות', לקוח מתוך שיר של יאן טברדובסקי:
"הרוע הוא רומנטי והטוב הוא הפשוט/ הטוב כל הזמן אחרון כי הרוע מעניין/ והרי הכי הרבה יש בעולם פרחים לבנים/ רק אחריהם הצהובים ואחריהם האדומים/ מדוע ניזון השכל מן המסתורין/ ורגע האי ודאות מסייע כל הזמן למדע/ אחרי מהפכות רבות כל כך יחפות הציפורים המסכנות/ ופרפר הלילה כה זעיר שחייו קצרים מדי/ מדוע אתה שומע את הגשם מלמעלה ואת השלג קצת מהצד/ ומנין באה לפתע ההתרגשות הגדולה הזאת/ כאילו קירבתי אל האוזן את פעמון בית הספר/ הילדות שחלפה נותרה לעד/ היא רק הפכה מצעירה לישישה" ('מנין באה', תרגום: ד"ו, עמ' 55).
לבסוף, מן הראוי לציין את עטיפת הספר, שאף היא מוסיפה נופך אלגנטי למבחר המצומצם. על העטיפה רישום של רפי לביא המנוח: שמות משוררים פולניים כתובים באותיות עבריות בעיפרון בהיר באופן אלכסוני ומעוגל; ולאורך כל הדף, על השמות וביניהם, רקע מקושקש, אף הוא בעיפרון.
השבריריות והדקות בעבודה של לביא עומדות בקונטרסט מעניין לאותיות הכסף של כותרת הספר וכותרת המשנה, שבחרה יעל בר-דיין המעצבת, ואשר נראות כאילו נלקחו מאיזו עטיפה של רב מכר. ספר מומלץ לכל אוהב שירה.
תודה רני על הרשימה הזאת. מעוררת סקרנות מאוד ובוקר טוב.
יהונדב היקר, מה שלומך? תודה לך על הקריאה ועל התגובה. הייתה ויש עדיין תקופה של לחץ כלכלי, אבל בעזרת השם יהיה בסדר. נעמוד בקשר בזמן הקרוב. את שירו של ראובן אני כמובן מכיר היטב ואגיב שם, בבלוגך. רני.
באמת צריך לעמוד בקשר. אני לא יודע כלום – מה קורה איתך שם במעריב . .. . אולי תשלח בפרטי ?
מאה אחוז. אעשה זאת. אשלח מייל או אצלצל. רני.