רן יגיל סופר ועורך
שירה
ניחוחות מעל הראש
אמיר גלבֹּעַ, קְטָף, הקיבוץ המאוחד, מבחר זוטא, 123 עמ'
ר ן י ג י ל
אני פספסתי את אמיר גלבֹּעַ. אילו היה בית 'מסדה' ברמת גן קיים ואמיר גלבע היה חי, לא הייתי עומד בפיתוי והייתי נכנס לדבר איתו על ספרות ומצב השירה. אבל הוצאת 'מסדה' המפוארת פשטה את הרגל ונעלמה מן הנוף הספרותי שלנו, ואמיר גלבע נפטר ב.1984- בכל אופן, גלבע אחראי כעורך לאחד הדברים היפים בשירה העברית: 'הספרייה הקטנה לשירה,' שהוציאה את שלושת ספריו הראשונים של רוני סומק וספרים משל אלי בכר, אדמיאל קוסמן, משה בן-שאול, אשר רייך, שולמית אפפל, גבריאלה אלישע ומיכל סנונית. אין ספק, גלבע היה קשוב לרחשי השירה שבאה לאחריו – אסתטיקון אמיתי.
כיוצר, היה גלבע משורר של בין-הזמנים. מי שהשתחרר כבר מכבליו של אברהם שלונסקי, אך עדיין לא נשבה לחלוטין בקסמים המודרניסטיים של נתן זך וחבורת 'לקראת
.' יש לו יסוד שירי שבור, תחביר מסוכסך, עולם של ערכים השואב מן התנ"ך בפרט ומן היהדות בכלל, ויסוד אוונגרדיסטי, רענן ושמח, של משהו נולד, חי ומתחדש. הוא ממש עומד על התפר שבין שירת ה"אנחנו" לשירת ה"אני" – הקולקטיב למול האינדיבידואל: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת/ ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום/. דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת/ וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת" ')שיר בבוקר בבוקר,' עמ' .(71כפי שאפיין זאת יפה אורציון ברתנא במסה שפרסם ב'מעריב' בשנות השמונים, גלבע היה משורר אידיאי-מטאפיזי ואקסטאטי, שצמח אל תוך תקופה זרה לשירתו, תקופה אירונית וצינית. כל זה מוליד עייפות בשירתו היפה והמאוחרת, שהופכת לאה. המצב בארץ לא נראה לו, ההוויה הישראלית מתרחקת והרעננות והשמחה הופכות לעצב ומופנמות בקבצים 'רציתי לכתוב שפתי ישנים' ו'איילה אשלח אותך.'
הוא פשוט נשבר. אבל בכל הנוגע לאלימות ולאומנות חשוכה הכרוכה בהרג, נשאר גלבע חד-משמעי וברור כמו במכתם הקצרצר שהולחן, 'בעלטת:' "אם יראוני אבן ואומַ ר אבן יאמרו אבן/. אם יראוני עץ ואומַ ר עץ יאמרו עץ/. אך אם יראוני דם ואומַ ר דם יאמרו צבע/. אם יראוני דם ואומַ ר דם יאמרו צבע" (עמ' .(66
מבעד לשורות של אמיר גלבע, שנקראות לא אחת בטקסים של ימי הזיכרון, "ואחי שותק/. ואחי שותק/. ודמו מן האדמה זועק" ')ואחי שותק,' 'כחולים ואדומים,' כרך ,1 עמ' ,(212 ניבטת המורכבות של הישראלי הרגיש והחיישן, שחסר כל-כך היום. גם בשירי השואה הידועים שלו 'יצחק,' או 'נשמת יוסי בן-אחותי ברוניה,'" הוא מה שלוי אשכול היה מכנה שמשון דער נעבעכדיקער, גיבור יפה בלורית, אך רפה שרירים, בעל עיניים מזדגגות-חושבות.
ההנגדה הזאת מסיבה הרבה עוצמה לשירי גלבע. הצרה היא שיש לו כמה שירים מעולים, נכסי צאן ברזל, והשירים האחרים נראים כהעתקים חיוורים של השירים החזקים. המבחר 'קטף' מביא את העידית של שירי גלבע, ולכן הוא כה מומלץ. ההיבט האידיאי-מטאפיזי בשירתו מוליד שירה חילונית-רליגיוזית שיש בה יסודות קבליים, הפופולריים כל כך בעולמנו הרוחני-מסחרי היום: 'רשויות,' 'יום התמיד,' 'באר,' 'הר.' הוא כותב: "ככה כמו שאני הולך אני רוצה לקבל פני שבת המלכה/. לגופי בגדים של יום יום וגופי, אם בכלל, איננו חזק בכלל/ וגם הנפש לא"… (עמ' .(122
ארבעה יפים-יפים של אמיר גלבע
שיר בבוקר בבוקר
פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת
וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.
דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת.
וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.
וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.
דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת.
וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.
הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים, רִבּוֹא קַרְנַיִם –
הֵם יוֹלִידוּ חֻפַּת-שֶׁמֶש
לִכְלוּלוֹתָיו.
וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם
לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים,
אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו –
כְּפֶלֶג צוֹנֵן.
וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם
לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים,
אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו –
כְּפֶלֶג צוֹנֵן.
כְּשִׁיר רוֹעִים.
כְּעָנָף.
פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת
וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב וְהוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.
בעלטת
אִם יַרְאוּנִי אֶבֶן וְאֹמַר אֶבֶן יֹאְמרוּ אֶבֶן.
אִם יַרְאוּנִי עֵץ וְאֹמַר עֵץ יֹאמְרו עֵץ.
אַךְ אִם יַרְאוּנִי דָם וְאֹמַר דָּם יֹאמְרו צֶבַע.
אִם יַרְאוּנִי דָם וְאֹמַר דָּם יֹאמְרו צֶבַע.
יצחק
לִפְנוֹת בֹּקֶר טִיְּלָה שֶמֶש בְּתוֹך הַיַעַר
יַחַד עִמִּי וְעִם אַבָּא
וִימִינִי בִּשְׂמֹאלוֹ.
כְּבָרָק לָהֲבָה מַאֲכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים.
וַאֲנִי יָרֵא כָּל-כָּך אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים.
אַבָּא אַבָּא מַהֵר וְהַצִּילָה אֶת יִצְחָק
וְלֹא יֶחְסַר אִיש בִּסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם.
זֶה אֲנִי הנִּשְׁחָט, בְּנִי,
וּכְבָר דָּמִי עַל הֶעָלִים.
וְאַבָּא נִסְתַּם קוֹלוֹ.
וּפָנָיו חִוְרִים.
וְרָצִיתִי לִצְעֹק, מְפַרְפֵּר לֹא לְהַאֲמִין
וְקוֹרֵעַ הָעֵינַיִם.
וְנִתְעוֹרַרְתִּי.
וְאָזְלַת-דָּם הָיְתָה יַד יָמִין
*
כָּכָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הוֹלֵך אֲנִי רוֹצֶה לְקַבֵּל פְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
לְגוּפִי בְּגָדִים שֶׁל יוֹם יוֹם וְגוּפִי, אִם בִּכְלָל, אֵינֶנּוּ חָזָק בִּכְלָל
וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא.
כָּכָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הוֹלֵך אִם אֲקַבֵּל פְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה
וְהָיוּ הַבְּגָדִים לְגוּפִי שֶׁל יוֹם יוֹם וְגוּפִי אֶפְשָׁר חַלָּשׁ יוֹתֵר מֵרִגְשָׁה
אֲבָל הַנֶּפֶשׁ לֹא.
כָּכָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עוֹדֶנִּי הוֹלֵך אִם תְּקַבֵּל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה אֶת פָּנַי
יִלְבַּשׁ גּוּפִי שַׁבָּת יוֹם יוֹם וְגוּפִי יֶחֱזַק וְהַשַּׁבָּת בַּנֶּפֶשׁ תְּהִי.
לְגוּפִי בְּגָדִים שֶׁל יוֹם יוֹם וְגוּפִי, אִם בִּכְלָל, אֵינֶנּוּ חָזָק בִּכְלָל
וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא.
כָּכָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הוֹלֵך אִם אֲקַבֵּל פְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה
וְהָיוּ הַבְּגָדִים לְגוּפִי שֶׁל יוֹם יוֹם וְגוּפִי אֶפְשָׁר חַלָּשׁ יוֹתֵר מֵרִגְשָׁה
אֲבָל הַנֶּפֶשׁ לֹא.
כָּכָה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עוֹדֶנִּי הוֹלֵך אִם תְּקַבֵּל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה אֶת פָּנַי
יִלְבַּשׁ גּוּפִי שַׁבָּת יוֹם יוֹם וְגוּפִי יֶחֱזַק וְהַשַּׁבָּת בַּנֶּפֶשׁ תְּהִי.
לְכִי נַפְשִׁי צְאִי כַלָּה יוֹם יוֹם לְקַבֵּל פְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
זכיתי להכיר את אמיר גלבע. היה איש יפה ועדין, נעים להיזכר בו…
שבוע טוב ומבורך
ודאי. "ליל הזמרת" הופיע ב"מסדה". תודה רבה, מכיר את הספר היפה. שבוע טוב. רני.
רני, תבורך. רק התחלתי לקרוא אמשיך מחר עם שחר. יש חיים מחוץ למטע, רק עדכון או ברור – נדמה לי שגם חברתנו המשוררת האהובה עלי מאוד שולמית אפפל זכתה להוציא את אחד מספרי שירתה היפים באותה סדרה שציינת בהתחלת הפוסט. מה שבטוח שהיא זכתה למגע רוחו בספר משלה שיצא לאור במסדה. המשך יבוא
אה, ודאי, פרח מזיכרוני. את צודקת. אני דווקא מכיר את הספר "מרחק" היטב. אוסיף ברשימה. ככלל, זאת הייתה סדרה יוצאת מן הכלל. באמת מעט המחזיק את המרובה. עד כמה שאני זוכר לא היה בה ספר שירה רע או בינוני. אפשר לומר ולא בלשון מליצה שגדלתי עליה. תודה לך, שבוע טוב.
נִימִים קְשׁוּרוֹת לְכִינוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם
הוֹמוֹת לִקְרַאת הַקֶּשֶׁת
שֶׁלֹּא תִּמְצָא לְעוֹלָם –
שֶׁתִּהְיֶה הַהֶמְיָה קַיֶּמֶת לְעוֹלָם.
[אמיר גלבוע / כחולים ואדומים
מתוך: שִׁירִים מִן הַלּוּחַ הַיָּפֶה / ג']
זכיתי וקיבלתי במתנה את ספר השירים הזה בשנת 1966. נכנסתי לעולם השירה לאורו של אמיר, והאור המיוחד שלו מלווה אותי וקורא לי עד היום.
אהבתי את "שיר בבוקר בבוקר" עוד לפני ששלמה ארצי גילה ושר אותו.
קראתי גם בספרי שיריו האחרים אך "כחולים ואדומים" מצפה לי תמיד כתמרורי דרך יחודיים של משורר יהודי- ישראלי, במסע שירי, ארוך ומופלא בתולדות עמו ומשפחתו.
"בְּרֹאשׁ כָּל אִילָן גָּבוֹהַּ
רָאִיתִי דְּמוּת מְפַלֶּלֶת
לְרוּחַ הַמְנַשֶּׁבֶת בַּאֲמִירוֹ"
[שם – "סֵפֶר גְבִישַׁיִךְ לַהֵלֶךְְ"]
תודה רבה לענת לויט ולרני על שהשיבו את שיריו ברוח הסתיו הזו.
רוחה היקרה, ניכר כי את אוהבת אמיר גלבע אמיתית וכנה. ד"ש חמה, רני
יפה רשימתך, רני, ובחרת בשירים שאני אוהבת לימדתי את שיריו של אמיר גלבוע במסגרת חמש יחידות לימוד בספרות בנושא רוחב-דמויות ותשתיות מקראיות בשירה העברית
-שיריו עדין מלווים אותי במיוחד השיר הקצרצר והמצמרר בדיוקו – בעלטת
שבוע טוב
חנה, תודה לך על הקריאה והתגובה. אכן הדמויות המקראיות ובכלל המקרא ולשונו משחקים תפקיד מרכזי בפואטיקה של אמיר גלבע. רני.
יפה מאוד רשימתך. תמציתית ומקיפה בה בעת, וגם לא חוסכת מעט ביקורת לגיטימית. אשר לביקורת, לדעתי ככל שיוצר מרבה שנים ויצירה, הוא מסתכן בשחיקה עצמית ואפילו בהעתקה עצמית עד לזרא לפעמים. יש מעט מאוד יוצרים שלא חטאו בכך (אחד משברונות אהבתי הגדולה לחנוך לוין להבדיל ולמשל נבע מהרושם הזה בדבר חזרתיות). מה שיפה ברשימתך זו ההמראה מעל והצלילה אל תוך יצירתו הכה לא פשוטה של אמיר. וכן כך עדיף בעיני על פני מאמרים ארוכים ארוכים ובלשון שלא אחת לא מסייעת למשורר ולשיריו. ועכשיו אקנח באנקדוטה אישית שהיתה לי עם אמיר גלבוע ומלווה אותי לפחות עשרים שנה. ויש בה כדי להאיר משהו על אמיר גלבוע כאדם ומשורר ועל דרכה של יצירה בכלל. סמויה היא מן העין בעת היווצרה (כך רצוי), ומשורר יהא משורר גם בעת שלא יצור דבר. וזוהי האנקדוטה. כשהייתי עולת ימים לעומת היום היה לי חבר בשם בן ציון אורגד שגם הוא עלה בינתיים לשמים. אורגד אף הלחין יצירה בשם "שירים בבוקר בבוקר" למילותיו של אמיר גלבוע. יום אחד הלכנו שנינו ברחוב אבן גבירול למסעדת כתר המזרח. שם על יד בא מולנו אמיר גלבוע. גלבוע ואורגד התחבקו כידידים ואז אורגד שאל את גלבוע: "נו אמיר, אתה כותב?" שתק אמיר דקות ארוכות ואז חייך חיוך חצי סלחני חצי ציני, הפנה פניו אלי ואמר: "תגידי לו שלא שואלים משורר שאלה כזאת". ומאז ועד יום אני זוכרת – לא לשאול!
ענת, תודה לך. איזה סיפור יפה על משורר. מאוד נתרמתי. רני
תודה רן. קראתי בעניין רב.
תודה על שקראת והגבת, רקפת.
תודה רן על שהבאת קודם ענת ועכשיו אתה
הנה למדתי משהו
השירים שהבאת מאד יפים וחודרים
כְּבָרָק לָהֲבָה מַאֲכֶלֶת בֵּין הָעֵצִים.
וַאֲנִי יָרֵא כָּל-כָּך אֶת פַּחַד עֵינַי מוּל דָּם עַל הֶעָלִים.
דוד היקר, אכן משורר עם שורות אלמותיות, מקוריות וחזקות. רני