רן יגיל סופר ועורך
13.00
קול ישראל מפסיק את שידוריו הרגילים, מדווח בפרוטרוט על הדליקה הענקית, משלב בדיווח קטעי יומן, עדויות; מוסיף את קריאת המשטרה לכל ניצולי הבניין לבוא לשם התפקדות לבנק יפת, בקצהו המערבי של רוטשילד, ומציין שוב ושוב את אריה סביר כגיבור היום.
13.00
קול ישראל מפסיק את שידוריו הרגילים, מדווח בפרוטרוט על הדליקה הענקית, משלב בדיווח קטעי יומן, עדויות; מוסיף את קריאת המשטרה לכל ניצולי הבניין לבוא לשם התפקדות לבנק יפת, בקצהו המערבי של רוטשילד, ומציין שוב ושוב את אריה סביר כגיבור היום.
רני, בשעה טובה!
אחרי כל הדרמה שאריה ממלא בה תפקיד ראשי, מרגיש לי הסוף חתוך משהו, וכמו מפספס בכוונה את תחושותיו של הגיבור (תרתי-משמע)לטובת הבנליות של החיים אחרי הסערה.
אולי כי קשה להיפרד מהאיש שלמדנו להכיר מעט מעברו ואיך הוא הופך את לקותו בתקשורת בינו לבין עצמו, לכוח מניע ומציל חיים, בהתייחסותו לסביבה הבין- אישית שלו, בשעת סכנה ממשית.
אחרי הכל, סוף טוב. הסיפור משאיר טעם של עוד ואני סקרנית לדעת איפה ימצא אריה סביר את "התור" הבא שלו.
בברכה, רוחה
רוחה, תודה לך על תגובה זו. שמחתי. אתן לאריה סביר להמשיך בחייו ואתפנה לי למשוגותיי ולסיפורים אחרים.
רן הי,
הרצון להושיע הטמוע בנו — נושא המופיע רבות בסיפוריך היפים. והפעם הרעיון מקבל ביטוי אצל סוכן ביטוח (כמייצג חתך רחב של אנשים נורמטיביים וסבירים – גם במראה – העמלים לפרנסתם). והנה אריה, האיש הסביר הזה (והפתטי-משהו; ההירואי-משהו), מתוך אותו רצון להושיע אף מצליח להתגבר על אימתו המשתקת של התור.
וכרגיל, אני אוהב את השילוב של הדמויות המוכרות לנו — מה שמשווה לסיפור היבט דיווחי-עממי (אבל כמובן רק לכאורה הסיפור הוא כזה).
שבת שלום — צדוק
צדוק היקר, הגבת יפה בהתחלה והגבת נפלא בסוף. בשני המקרים אפיינת את דמויותיי בסיפורים בדיוק מרבי. תודה לך. שבת נכונה והרבה שמחה. ההשקה הולכת וקרבה. רני