רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
מסיבות מובנות אני לא חותמת בשמי אבל אני מסכימה עם מה שכתבת. לגמרי.
אפשר לעבוד על כל הקוראים חלק מהזמן, אפשר לעבוד על חלק מהקוראים כל הזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל הקוראים כל הזמן, אם לעשות פראפרזה מאמרה ידועה…
כה לחי, רני.
ע.
רני,מתי תשוב לפרסם את יצירותיך?
ראיתי השבוע את התוכנית על אביך גדי
בה השתתפת בשיחה שצולמה בגן-מאיר,
בהנחיית יואב גינאי.
היה מרגש לראות את שמחת החיים שלא פגה למרות השנים שחלפו.
מיכל היקרה, חג שמח. בקרוב אפרסם כאן בשל פנייתך שני סיפורים משלי שאינם ברשת: אחד חדיש חדש, ואילו האחר קצת פחות. תודה על התגובה. רני.
היי רני יקר, ואני דווקא נזכרתי למה אהבתי את הפרוזה של קסטל בלום:)ולא מסכימה עם ע., בעיקר עם השימוש במונח "לעבוד על הקוראים", הוא לא נכון. וכבר דיסקסנו את העניין הזה בעבר. לא מאמינה שיש יוצר שכותב, וזו הכוונה שלו.
ומאידך מאד מאד מצטרפת למיכל. לסיפורים שלך יש הרבה כוח, כל מה שקראתי משלך, ממש נכנס לי ללב ויותר מזה, נצרב לי במוח (וכבר יש מעט מאד מקום בהרד דיסק שלי)ובאמת אתה נותן כל כך הרבה מקום ליוצרים אחרים, שזה כמובן נפלא, אבל תביא לנו קצת ממך. אני מאד מאד מחכה.
נשיקות וחג שמח.
מצטרפת לבקשות של מיכל ואיריס
חנה, אם גם את מצטרפת, אז אני לא רק מבטיח, אני מבטיח לקיים. חג שמח, רני.
איריס, חג שמח לך ולמשפחתך. רני
והבה נזכיר איך בכלל התפרסמה הגברת בלום.
בשנות ה-80 עבד בעלה גדי בלום בעריכה בעיתון העיר, וחברו גל אוחובסקי דחף את הספר הראשון של בלום לכל מדור שבועי שלו, וככה הפכה לרב מכר קטן. באותם ימים העיר היה אייקון תרבותי, ואלמלא זה, לא בטוח שהיינו שומעים עליה.