רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
שלום
מאמר מעניין
אך יש בו משהו מאד מאד מטריד:
מדוע הוא לא פורסם בימי חייו, כאשר המשורר יכול היה להגיב עליהם?
גיורא
מצטרף לבעייתיות המאמר.
ראשית, בזמן מלחמת העולם סטלין נלחם בהיטלר ובוודאי זה היה צד עדיף לתמוך בו באותה תקופה.
שנית, חלק ניכר של הטענות כאן מוזרות או מסיקות מסקנות מרחיקות לכת וחסרות הגיון. כמו שנתן עדות ברוסית (אבוי!). או שהוא יכול היה להגר לארגנטינה (מי ישמע!). או שהיה משורר כל כך חשוב שיכל להציל את הצבא האדום עם הכסף שיגייס שמו.
ניכר שמישהו מאוד חיפש את סוצקבר, סימן את המטרה ואז חיפש עדויות מבאישות, ולא ממש מצא.
שלישית, כפי שתיאר גיורא פישר, לא ברור מדוע חיכה הכותב למותו של סוצקבר.