רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
עבדתי עם פסח מילין עשרות שנים בדבר לילדים, הייתי עיתונאית ומספרת בראשית דרכי, והוא היה מן האנשים העדינים והמאופקים שהיה נכון להדריך ולהוביל בחן ובחיוך טוב את כל מי שתהה בדרך. נכון תמיד לעזור, ליעץ ספרותית ולהטות שכם. היו שהתקנאו בו על כי תמיד היו תלויות משני צדדיו, על ראשו ומאחוריו משוררות רכות בימים שהוא טיפח בהן את אהבת ההתפייטות, הרעיף עליהן מבושם השירה והקדיש להן מכל טוב עיתותיו לעריכה ולהשבחה. לפסח מילין שמורה נחלה בגן העדן של תולדות השירה הישראלית לדורותיה.
לבנה, תודה לך על דברייך. רני
מאד מרגשים דבריך, רני, על השיר והמשורר. מרגשים גם דבריה של לבנה. תודה שהבאת
איריס, שלמי תודה על שקראת והגבת. הוא אכן היה איש ספרות יקר. רני
האמת שאלמלא הייתי במטע הייתי חיה עוד שנים בתחושה או במחשבה שפסח חי. בהתחלה הייתי בהלם לגלות שעוד אדם יקר כבר לא כאן ומבחינתי כאן יהיה תמיד. פסח מילין מוכר לי שלושים שנה שבמהלכן לא השתנה, גם לא ויזואלית. רק לפני שנה נזדמן לי לראות אותו בקניון גבעתיים. בן 79 אז? מי היה מאמין… רבים מאיתנו חייבים לאדם נדיב הלב הזה, העצור ושופע אותה ללא סייג – חייבים לו את ראשית דרכם בנתיבי הספרות המעשית. וטוב כמה טוב שדווקא הוא שעמד שנים עם המפתח ביד – מפתח לעולם לא קל… יהי זכרו וחיותו ברוכים. ושירו שפרסמת קורע לב כי כאילו נכתב ממש רגע לפני ולא יכול היה להיוושע במה שהיה עיקר חייו ובלתי מושיע לעולם – מילות שיר.
ענת, תודה על תגובתך היפה. רני