ישראל (שולו) ורמן הוא משורר האומר את הדברים באופן ישיר ופשוט, אך לא פשטני. פעמים רבות שירה ישירה שכזאת כמו בספר הזה "עטוף שמיכת מילים" היא הרבה יותר עמוקה וחכמה משירה ניסיונית וסתומה.
בכל השירים קיים טון מפוכּח וקצת מיואש העולה מהם, רווי ניסיון חיים הבא להצביע לך על בּטנת ההוויה מבלי לחנך אותך או להטיף לך. השירים רוויים הומור מר ואירוניה דקה העומדים למול מליציוּת המקורות והאמיתוֹת המוחלטות. השימוש של ורמן במקורות היהודיים הוא מינימליסטי ואסתטי מאוד ולא מתנאה ומתנשא. כל ההרמזים נשתלים היטב לעילא בתוך שגרת היומיום שהיא לב השיר.
עוד דבר המאפיין את שירת ורמן הוא הדיכוטומיה המקורית בין שורות ובין בתים, הא מנגיד יפה בין תופעות שעינינו רואות ונפשנו חווה, ממש כמו השיר הידוע מן התקופה הרומנטית של פרידריך הֶלדרלין "מחצית החיים", ילדוּת למול זִקנה, מלחמה למול שלום, טירוף למול שפיות ועוד, אלא שוֶרמן הוא מינימליסטי מפוכּח ורומנטי באופן מידתי. עם זאת, הוא דבֵק בשירה עד כלות כי היא הבית שלו, והוא מצליח לכתוב שירֵי חוד-פואטנה דוקרים.
הנה שיר אחד יפה מִני רבים, המדגים את הקול של המשורר המיוחד הזה, שימו לב לאינוונטר המינימילסטי המצליח להעביר במילים ספורות חיי אדם דרך צעטאלך, פיסות נייר:
פתק
אִחוּר לַמּוֹרָה
בַּשַּׁרְווּל לַבְּחִינָה
קְנִיּוֹת לַסּוּפֶּר
בְּחִירוֹת לַקַּלְפִּי
הַחְלָפָה לִסְטִימַצְקִי
בַּקָּשָׁה בַּכֹּתֶל
מַחֲלָה מֵרוֹפֵא
עַל הַבֹּהֶן,
בַּחֲדַר הַקֵּרוּר.
זהו ספרו השני של ורמן. קדם לו הספר "אזרח ותיק" שראה אור במקום לשירה בשנת 2020. ורמן נולד ברעננה ב-1945. למד פילוסופיה יהודית וקבּלה באוניברסיטה העברית והוסמך לרבנות (קונסרבטיבית). עסק בהוראה בבתי ספר בארץ ובחו"ל והיה מורה לתַלמוד והלכה בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר בירושלים. הוא בוגר בית הספר לאמנויות המילה מבית מקום לשירה.
רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל
עוד תשעה שירים יפים וחכמים מתוך הספר "עטוף שמיכת מילים":
ביכּורים
רוֹאֶה שׁוּרָה שֶׁבִּכְּרָה
שִׁיר שֶׁבִּכֵּר
נוֹתֵן בָּהֶם סִימָן וְאוֹמֵר
הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים.
טֶרֶם יִהְיוּ לְסֵפֶר
מְנַפָּם בְּנָפָה
מַעֲבִירָם תַּחַת שִׁבְטוֹ
לֹא יָחוּס וְלֹא יְרַחֵם
מַעֲמִידָם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן
אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן
קוֹרְאָם בְּשֵׁם
וְכוֹרְכָם יַחַד.
וְיִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְעָלָיו
שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁוּ בּוֹ
וְלֹא הוּא בָּהֶם
שֶׁאֲפִלּוּ סֵפֶר
תּוֹרָה שֶׁבַּהֵיכָל
צָרִיךְ מַזָּל.
*
יֶלֶד הָיִיתִי
מַבִּיט בַּשָּׁמַיִם
סוֹפֵר כּוֹכָבִים
עַכְשָׁו
מַבִּיט בַּמַּדְרֵגוֹת
סוֹפֵר כַּמָּה נִשְׁאַר
עַד הַדֶּלֶת
בית
אֵין כְּתֹבֶת
לֹא גַּג
לֹא קִירוֹת
עֲטוּף שְׂמִיכַת מִלִּים
זֶה הַבַּיִת.
אלה מַסְעֵי
עֲשָׂרָה מַסָּעוֹת נָסְעָה אַהֲבָה.
מִשְּׂעָרֵךְ לְמִצְחֵךְ
מִמִּצְחֵךְ לְעֵינַיִךְ
מֵעֵינַיִךְ לִשְׂפָתַיִךְ
מִשְּׂפָתַיִךְ לְצַוָּארֵךְ
מִצַּוָּארֵךְ לְשָׁדַיִךְ
מִשָּׁדַיִךְ לְבִטְנֵךְ
מִבִּטְנֵךְ לִירֵכַיִךְ
מִירֵכַיִךְ לְשׁוֹקַיִךְ
מִשּׁוֹקַיִךְ לְקַרְסֻלַּיִךְ.
אֶל לִבֵּךְ,
מִנֶּגֶד רָאֲתָה
שָׁמָּה לֹא בָּאָה
אהבה ממבט ראשון
זוֹ הָיְתָה אַהֲבָה
מִמַּבָּט רִאשׁוֹן
מוּל הַיָּם בַּשְּׁקִיעָה
רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפוֹ
יָדוֹ בִּשְׂעָרָהּ
לְרַגְלֵיהֶם,
שֶׁלָּהּ חוּם
שֶׁלּוֹ שָׁחֹר
שְׁנֵי כַּלְבֵי נְחִיָּה
הסתר פנים
אַתָּה לֹא עוֹנֶה
לֹא מַקְלִיד
אֵין שְׁנֵי וִי כְּחֻלִּים
רַק וִי אֶחָד אָפֹר.
פַּעַם הָיִינוּ מְחֻבָּרִים
עַכְשָׁו הָאִינְטֶרְמֵת.
*
"מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ
מְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ"
הַכֹּל דִּבּוּרִים
דרך השלום
דֶּרֶךְ יָפָה הִיא
דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם.
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים
רוֹצִים
מוֹשִׁיטִים יָד
לְשָׁלוֹם,
שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם
שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת פּוֹסְעִים
לַשָּׁלוֹם
וְאָז,
שָׁלֹשׁ לְאָחוֹר
ערפילי חלומות
שְׁכַב פְּרַקְדָּן
מְתַח אֵיבָרִים עַד קָצֶה
הַבֵּט הַשָּׁמַיְמָה וּרְאֵה
מִדַּת הַשָּׁמַיִם מֵעָלֶיךָ כְּמִדַּת הָאָרֶץ
אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ.
כָּאן בֵּיתְךָ הַמִּטָּה הַשֻּׁלְחָן הַכִּסֵּא והַמְּנוֹרָה
הֶהָרִים הַנְּחָלִים הַיְּעָרוֹת שְׂדוֹת הַפְּרָחִים וְהַלֶּחֶם
הַכְּבִישִׁים רְחוֹבוֹת הָעִיר
מִגְדְּלֵי הַזְּכוּכִית
יְלָדִים עִם יַלְקוּט.
הִשָּׁמֶּר-לְךָ פֶּן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה
וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים
וְתִשְׁגֶּה בְּעַרְפִלֵּי חֲלוֹמוֹת
לְהַסִּיג גְּבוּל נַחֲלָתְךָ
וְתִשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַחֶרֶב
כִּי חֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ
וּבִקְצֵה הַחֲלוֹם
וֶרֶד אָדֹם עַל אֶבֶן.
עטוף שמיכת מילים, ישראל (שולו) ורמן, עריכה: כנרת רובינשטיין, ניקוד: יצחק רפפורט, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין, שלמי תודה למשורר ולסופר צדוק עלון על העזרה בהכנת הספר, עמדה: 78 עמודים, 64 שקלים
רן יגיל סופר ועורך

נהדר. האירוניה השזורה בשירים, מלמדים על משורר מפוכח, בלתי מתחכם ומאד לא משתפך או מתייפיף. אולי כדי לא לחשוף את הרגישות הגבוהה.
צ"ל האירוניה מלמדת.
רחל היקרה, תגובה נהדרת. שלמי תודה. אראה את התגובה לישראל. רני
השירים שהבאת כאן אכן מקסימים, בעלי הומור דק אירוני, המעלה גם בעל כרחי חיוך והנהון. ניכר שהמשורר אינו ילד ולו בהסתמך על שיר אחד (מתוכו – מַבִּיט בַּמַּדְרֵגוֹת/סוֹפֵר כַּמָּה נִשְׁאַר/עַד הַדֶּלֶת) שירה חכמה ואלי בגבול ההתחכמות – אול יתר שימוש עדין ולא מוגזם במשחקיות לשונית ופה ושם (הָאִינְטֶרְמֵת.) בתפניות חדות בסיום, או בסיום "מסכם המזכיר במשהו סיומות של הייקו (השיר "בית"). בקיצור: ספר כלבבי. לטעמי רק שם הספר – פחות מושך.
הומור מריר כלשהו אך נראה מבשלות של אדם בוגר. אהבתי את כולם. החל מהשיר פתק הלקוני שלא נגרע ממנו גם פתק בכותל… יש משהו אירוני בכתיבתו. או שיר אהבה המסתיים בשני כלבי נחייה. וספירת המדרגות עד לדלת. תודה שהבאת