אסירת חופש, מיכל דורון, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שישה שירים מתוכו בלוויית דברים על הספר של יקיר בן-משה וצדוק עלון

אסירת חופש, מיכל דורון, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, שישה שירים מתוכו בלוויית דברים על הספר של יקיר בן-משה וצדוק עלון

 

 

אסירת חופש

 

הַיְּקוּם כִּלְבוּשׁ מְהֻדָּר

עִם קְפָלִים גְּדוֹלִים

שֶׁל כָּחֹל וְאָרָד

עוֹטֵף אוֹתִי

אֲסִירַת חֹפֶשׁ אֲנִי

נִצֶּבֶת לְעוֹלָם.

שׁוּלֵי הָאֹפֶק מַלְמֶלֶת הַתַּחֲרָה שֶׁלִּי

 

מִכָּל שִׂמְלוֹת הָעֶרֶב וְהחוֹל

מַלְבּוּשׁ זֶה

יִקְשֹׁר אוֹתִי לָעַד.

 

*

 

"לַלַּיְלָה שָׂפָה מִשֶּׁלּוֹ / הַמִּלִּים סַלְחָנִיּוֹת / דֶּרֶךְ נַקְבּוּבִיּוֹת גּוּפְךָ / הַכֹּל מוּבָן / וּמֶזֶג הָאֲוִיר רָגוּעַ / עַד בּוֹא הַבֹּקֶר, / הַמִּלִּים בָּאוֹר הוֹפְכוֹת נוֹקְבוֹת / הַשָּׂפָה זָוִיתִית / אֲנַחְנוּ בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת / הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה מַקְשִׁיחָה מִלְּמַעְלָה / מֵעַתָּה וָהָלְאָה – / רַק בַּלַּיְלָה".

"ללילה שפה משלו", כותבת מיכל דורון בספר שיריה החדש והמרגש, 'אסירת חופש', ומוסיפה "המילים סלחניות דרך נקבּוביות גופך". כמה רוך, חמלה ועדינות, מקופלים במילים הללו.

דורון מזמינה אותנו למסע. זהו מסע אשר מתחיל בלילה ומסתיים בלילה, אך תוכו רצוף שירה – בין "מילים סלחניות" ל"שפה זוויתית" – זאת שפת היצירה, שפת החלום, שפת הבריאה.

"הַלְמוּת הַלֵּב טִפְטְפָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן", במקום אחד מתארת מיכל רגע של פעימה, ובמקום אחר מתארת אהבה במילים כה נדירות: "בְּלֵילוֹת אַהֲבָה / הָרָקִיעַ מִתְכַּסֶּה מֶשִׁי לָבָן / חֲלִילֵי הַצִּפּוֹרִים / מְלַוִּים בִּצְלִילֵיהֶם אֶת רַחַשׁ הֶעָלִים / וּפְתִיתֵי זָהָב בְּאֶגְלֵי טַל, / מַרְוִים אֶת לֵב הַשִּׂיחִים / שַׁלְוָה".

שירתה של דורון עשירה, רגישה ומגוונת בתכניה – נעה מהילדוּת, דרך ציר הבית, עולם האהבה, הולדת האני והטבע, ועד למהות החיים כיום – אשר גם אם "דוקרים הכוכבים הקרובים", דְּעי: "שְׁמֵי מַלְכוּת שֶׁלָּךְ הֵם".

 

המשורר והעורך – יקיר בן-משה

 

*

 

אסירת חופש / מיכל דורון

 

שיריה של דורון חושפים בפנינו שיחה חרישית המתקיימת בנפשה, בינה לבין עצמה, ובמילותיה – בינה לבין ציפור נפש עלומה שבתוכהּ המוּכּרת רק לה.

והשיחה הזו היא על החופש. אנחנו קשורים בשלשלאות; נולדנו כפי שאנו, כבולים בתוך גוף, בלא שניתנה לנו האפשרות לבחור אחרת. ואולי אנו כבולים גם בתוך נפש? ואולי אין לנו חופש כלל?

והציפור שבתוכה לוחשת לדורון להתמודד, לצאת אל החופש, לא להיכנע – לפעול ולא לקבל פסיבית את שישנו. לחיות ולא רק להיות.

ומתחוור כי שיחת הנפש הזו על החופש היא מהותית; על אף הספקנות וההכרה בסופיות ובשרירותיות המאפיינות את חיינו, הדיאלוג הזה עצמו מוביל לתחושה בראשיתית של חירות פנימית. ובמילים אחרות, דורון מגלה כי עצם ההתחברות שלה לשיח הנפשי הזה המתנהל חרישית בתוכה הוא ביטוי לחירות אמיתית. ותחושת חירות פנימית זו היא ביטוי לשעת חסד המובילה ליצירה אישית – לפואטיקה.

על רקע זה לדעתי יש להבין את ספרהּ זה של דורון ואת שמו האוקסימורוני – דורון היא אסירה, אבל לא במובן שהיא נכפית לפעולה על ידי אחרים, אלא במובן זה שהיא נכפית לפעולה מתוך עצמה, מתוך חירות פנימית. היא כביכול אסירה של עצמה – של גופה ושל נפשהּ, אבל היא איננה אסירה של זולת השולל ממנה את חירותה. וטוב לה להיות אסורה במה שבתוכה, בידיעותיה, כי זו משמעות המונח 'חופש', כי  חופשי הוא מי שכבול בתוך ידיעותיו.

במובן הזה אפשר לומר כי דורון היא לא רק 'אסירת חופש' אלא היא אף אסירת תודה; היא אסירת תודה לידיעות הפנימיות שבתוכה, לשיח הפנימי שבתוכה על החופש, המניב תחושה של חירות פנימית ויצירה אישית. אני חושב ששורות אלה משירה המפוכח "לאושר יש סוף" מבטאות היטב את העניין: "אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת / דַּקָּה דּוּמִיָּה / לְזֵכֶר אוֹתֶנְטִיּוּת / הַתְּחוּשָׁה / דַּקָּה / מְזֻכֶּכֶת / וּשְׁקֵטָה / עִם נַפְשִׁי כְּמוֹ כְּפָפָה, רַכָּה, / אוֹ אָז חֵרוּתִי תִּהְיֶה מְלֵאָה".

 

הסופר והמשורר – צדוק עלון

 

 

עוד חמישה יפים של מיכל דורון מתוך "אסירת חופש":

 

 

עולה חדשה

 

בַּאֲפֵלַת הַמִּדְבָּר

נָדַדְתִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה

לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת.

 

חָתַכְתִּי כַּבְלֵי אֵימָה

אַךְ שַׁלְשְׁלָאוֹת אֲוִיר

חוֹנְקוֹת אוֹתִי אַט אַט

 

בְּכֹחִי לִקְרֹעַ אוֹתָן בְּחָזְקָה

אַךְ אֶזְרָחוּת בְּאֶרֶץ הַשְּׁפִיּוּת –

תּוּסַר, וּנְדוּדִים –

מְנַת חֶלְקִי לָעַד

 

 

קיץ – סוף

 

עַנְנֵי הַקַּיִץ הַמְּתַקְתַּק

נִנְעָלִים בִּנְקִישָׁה

בַּגָּרוֹן מַחְנָק

וּבַפֶּתַח קַדְרוּת קְשׁוּחָה.

מְמַסְפֶּרֶת יְעָדִים

פִּסּוֹת אַחְרָיוּת מְגֹהָצוֹת בְּמַדִּים

סוֹף שָׁנָה מְקַרְטַעַת, מְדַדָּה,

 

רוּחוֹת סֶפְּטֶמְבֶּר קְרִירוֹת

נוֹשְׂאוֹת אִתָּן בְּשׂוֹרוֹת

לֹא בְּרוּרוֹת מֵעֵבֶר לַיָּם,

מֵעֵבֶר לַזְּמַן.

 

 

נהר

 

אוּלַי הָיִיתִי

הוֹלֶכֶת בִּשְׁבִיל אַחֵר

אוֹ קוֹפֶצֶת לְמַיִם

שֶׁכְּבָר שָׂחִיתִי

עִם מְלִיחוּת וּמֶתֶק

וּבוֹחֶרֶת נָהָר גּוֹרָלִי

וְנֶאֱחֶזֶת בְּסֶלַע אַחֵר בַּמִּדְרוֹן,

אוֹ בָּרֶכֶס הַחֲלַקְלַק.

כְּשֶׁהִבַּטְתִּי פְּנִימָה,

רַק אָז

חֶלְקִיקֵי הַיְּקוּם

הִשְׁתַּקְּפוּ אֶל מַהְפְּכֵי הַנֶּפֶשׁ

וּצְחוֹק מְשַׁחְרֵר

מוּל כּוֹכָבִים הִדְהֵד אֶת חַיַּי

עַד יוֹם מָחֳרָת.

 

 

אהבה בנתיב מהיר

 

צְלִילֵי תְּחוּשׁוֹת

וּמַרְאֵי רֵיחוֹת

בִּדְהִירוֹת וּבִמְהִירוּת לֹא מֻתֶּרֶת

אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים

וְהָעוֹרוֹת בּוֹהֲקִים.

עוֹד מְעַט הַסְּעָרָה נִגְמֶרֶת

וְהָיִינוּ בְּלִי פָּנִים

בְּלִי זֶהוּת

בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

 

 

פיח ורדים

 

אַחֲרֵי הָאַזְעָקָה וְהַהֶדֶף,

דְּמָמָה מַקְפִּיאָה.

רַק קוֹל הָעוֹרֵב קוֹרֵעַ

אֶת הָעִיר מִמְּרוֹם

הַגַּגּוֹת וְהָאַנְטֵנוֹת.

עוֹד שְׁתֵּי דַּקּוֹת תַּתְחִיל הָעִיר הַשּׁוֹקֶקֶת

לֶאֱסֹף אֶת חֲלָקֶיהָ, לִזְקֹף את קוֹמָתָהּ הַכְּפוּפָה,

לִצְבֹּעַ מְעַט עֲלִיצוּת מְדֻמָּה

מִבַּעַד לַפַּחַד הָאֵינְסוֹפִי הַמִּזְדַּחֵל

לְכָל עוֹרֵק וּוְרִיד בְּאַבְנֵי הַבִּנְיָן הַסְּדוּקוֹת,

וּכְבָר צְפִירוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת נִשְׁמָעוֹת בְּרֶטֶט

וְהַפִּיחַ בִּשְׂפָתָן, כְּמוֹ מֵי וְרָדִים, אוֹמֵר חַיִּים.

 

 

אסירת חופש, מיכל דורון, עורך יקיר בן משה, ניקוד: יצחק רפפורט ונֹעה רוזן, הציור על העטיפה: עירית שני, עימוד ועיצוב העטיפה: יגאל ארקין, עמדה, 119 עמודים, 64 שקלים, המחיר המודפס על הספר. שלמי תודה למשורר ולסופר צדוק עלון על העזרה בהוצאת הספר לאור.