רן יגיל סופר ועורך
האם לואיס קרול היה פדופיל?
לא הייתם רוצים שלואיס קרול, מחבר "אליס בארץ הפלאות", יהיה הבייביסיטר של הילדות שלכן, אף כי הוא מגדולי הסופרים לילדים ולמבוגרים בכל הזמנים.
מתכווצת וגדלה, עוברת דרך פתחים וחורים. יש שטוענים שאליס היא משל לאיבר המין שלו
בעקבות הסרט הקרב ובא של טים ברטון המצוין
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=943
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/066/818.html?hp=47&loc=6&tmp=1163
מזכיר לי ילד שאוהב להדהים את שומעיו באמירת גסויות.
קצת מוזר שאתה כסופר ועורך (ואולי אפילו מוערך) נדרש למדרש אחד, סנסציוני במהותו, מופרך בסבירותו ואפילו מגוחך, מתוך המגוון העצום של דעות ופרשנויות שנכתבו על אליס בארץ הפלאות(כיום, הספר המצוטט ביותר בשפה האנגלית אחרי התנ"ך ומחזות שייקספיר) ומנסה לעשות, בעקבות אחרים, פסיכואנליזה פרוידיאנית שלאחר המוות ללואיס קרול.
ןלמי שמתעצל לקרוא את הספר עצמו בגרסתו המוערת כדי לקבוע עמדה לגבי הנידון (למוות שני, לפי רן יגיל), לואיס קרול ומחפש דיון מאוזן בלואיס ובאליס, אני ממליץ על ספרו של חיים שפירא 'על הדברים החשובים באמת' עמודים 115- 220
כל אחד יקרא על לואיס קרול את המאמר או הספר המעמיק שהוא רוצה לקרוא. זאת זכותו ויבורך על כך. אגב, בסופשבוע האחרון במעריב היה דיון שלהם באליס בארץ הפלאות בעקבות הסרט של ברטון. רני.
רני, זו באמת שאלה גדולה שהתשובות עליה רבות ומגוונות: האם יצירה עומדת בפני עצמה ללא קשר לנסיבות כתיבתה. האם להאריך יצירה לפי גבולותיה הברורים: הדף הראשון והדף האחרון בספר, או לפי עדויות, יומנים, סיפורים וכו' על אישיותו של היוצר עצמו.
אנחנו כחברה הנמצאת ברב שיח תמידי עם "ערכי מוסר" שחונכנו עלפיהם, צמאים לכל פיסת ידע על "מי עומד מאחורי כל זה". ולרוב הידע מקלקל את החוויה עד היסוד. במיוחד ביצירות סמבוליות.
ואז השאלה האם יש מקום ליצירה כזו (לאור העובדות הנחשפות) לשבת על המדף הזמין לכל יד ועין? ומה עם כפה אדומה? ומקס ומוריץ? והנזל וגרטל, ומיטב הסיפורים שגדלנו עליהם?
לא בטוח שכיום, בעידן הפוליטיקלי קורקט, כשבהוצאות הגדולות יושבות נשות חינוך פדגוגויות מוסריות, מצליחה יצירה פנטסטית סמבולית לפלס דרכה בים הספרים החינוכיים היוצאים לאור בהמוניהם.
הספר המוער מונח אצלי בסטודיו מזה כמה זמן. הנאה צרופה. כן, קראתי על "מעלליו" של הסופר. אני מנסה להפריד. כי אם לא אפריד לא אוכל למצוא השראות מופלאות.
כמובן וכל אחד עם ההשראות שלו.הגבולות שלו. זו באמת שאלה, רני.
איריס, קרול הוא סופר גדול. אין חולקין על זה. אגב, זה לא חייב לפגום בסיפור המעשה אם יודעים קצת מן האמת עליו. גם אני חשבתי כך בעבר ואין זה כך. להפך. יש משהו מאוד יפה בהתפכחות הזאת מתוך חלומות הילדות ושימת הדברים בפרופורציות הנכונות שלהן, להבדיל מאליס הגדלה והקטנה הבורחת אל עולם הדמיון. אני מאוד בעד מודעות. להיות כל הזמן מודע למה שקורה. לא להסתמם חושית באופן אדולסנטי. להעביר דברים מהרגש הנוסטלגי או הלא נוסטלגי אל השכל. זה פילטר מצוין. כך אני חושב, וגם אני נהנה לקרוא את קרול. מאוד נהנה. רני.
תודה רני
תודה רני