ביו שירים – על בעלי חיים, בני אדם ועולם הצומח, עמוס נבון, שירים מתוך ספר חדש בהוצאת עמדה בלוויית הערה

עמוס נבון הוא משורר אינטלקטואל, אבל שיריו האישיים, המכילים ידע רב מעולמו שלו מתחום מדע החיים, פשוטים ישירים ומלאים ברגש ובתובנה אנושית שנוגעת בקורא. נבון הוא אנטומולוג (חוקר חרקים) לשעבר במכון הוולקני, והדבר ניכר בשיריו בכל חמשת ספרי השירה שלו בעלי השמות היפים האלה: "באמצע הלילה בבוקר" (עקד, 1986), "רחפת אור" (ספרית פועלים, 1989), "לוויין חצות" (ספרית פועלים, 1992) "לאן נעלמו הגחליליות" (עמדה, 2014), "במחשב שנייה" (עמדה, 2020).

 

שיריו של נבון מתאפיינים במבנה קליט ופשוט, אך לא חלילה פשטני. בספר השירים החדש שלו, "בִּיוֹ שירים – על בעלי חיים, בני אדם ועולם הצומח", הדבר נראה ביתר שאת בשל היות הספר מבחר. כאן נחשף לוז שירתו, הן מבחינה תוכנית והן מבחינה צורנית. השירים אכן עוסקים בנושאים על פי כותרת המשנה: חרקים, פרוקי רגליים, רכּיכות, עופות, יונקים ימיים, בני אדם, בוטניקה.

 

המבנה ברוב המקרים הוא המעניין: בתחילת השיר יש תיאור מקורי ופרטני של פרט באחד הנושאים האלה, לעִתים תיאור חצי יבש, כמעט מדעי, ואז השיר נשבר אל רגש הדובר. רוצה לומר, כיצד הפרט האובייקטיבי הזה, חי או צומח, משפיע על נפשו של הדובר, ובעיקר כיצד הוא משפיע על מחשבתו, כי אצל נבון, זאת יש לדעת, המחשבה הרציונלית היא זאת שמשפיעה על הרגש.

 

אני חושב שניתן לראות זאת ברור בעשרת השירים שאביא כאן. יתר על כן, נבון כאינטלקטואל רגיש כתב שני ספרים נוספים: "מוצרט אורות וצללים", זוהי מונוגרפיה מחקרית אישית על חיי המלחין הנודע (עמדה, 2022) וכן ספר דעתני נוסף תחת השם "מאמרים ושירים" (רוחמה ש, 2023). לחיבתו למלחין מוצרט ולספר שלו, שהוא פרי אהבה ועבודה של שנים, אקדיש בעתיד פוסט אחר.

 

הנה עשרה שירים מתוך "בִּיוֹ חיים – על בעלי חיים, בני אדם ועולם הצומח", שימו לב לקריאת הכיוון שלי באשר למבנה השיר הנשבר מן המדעי לרגשי באופן פשוט, ישיר ונכון. אני אוהב את שירת נבון. לא פלא אפוא שמצא בהוצאתי, הוצאת עמדה, בית.

 

רן יגיל – מבקר, עורך, סופר ומו"ל

 

 

גחליליות– Lampyridae

 

לְאָן נֶעֶלְמוּ הַגַּחְלִילִיּות

הֵיכָן אוֹרָן הַקָּסוּם שֶׁהִבְהֵב בִּשְׂפַת סְתָרִים

פָּנָסֵי תַּאֲוָה מְאוֹתְתִים בְּאוֹר יָרֹק-צָהֹב

שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת בִּיאָה.

נֶעֱצַרְנוּ לְיָדָן כְּשֶׁחָזַרְנוּ מִן הַפְּעֻלָּה בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר

הִבַּטְנוּ זֶה בָּזֶה בְּפָנִים מְשֻׁמָּנוֹת

וְהִמְשַׁכְנוּ בְּדַרְכֵּנוּ

כְּשֶׁאֲנִי מַנִּיחַ אֶת זְרוֹעִי

עַל כְּתֵפָהּ.

 

 

קצה חוט המשי

 

חוּט הַמֶּשִׁי עוֹטֵף אֶת הַפְּקַעַת

קָצֵהוּ נִסְתָּר מִן הָעַיִן.

יֵשׁ לְהָמִית אֶת הַחַי בְּתוֹךְ הַפְּקַעַת

בְּמַּיִם חַמִּים.

רַק אָז יִתְגַּלֶּה קְצֵה הַחוּט

זֹאת פְּעֻלָּה שֶׁרַק עוֹבְדוֹת מְיֻמָּנוֹת בְּסִין

יוֹדְעוֹת לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ

רָאִיתִי אוֹתָן בָּעֲבוֹדָה בְּמוֹ עֵינַי.

 

 

גִּלגול נשמות

 

שְׁתֵּי רוּחוֹת כִּשּׁוּף מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּתַעְתּוּע חֶרֶק

רוּחַ נַעֲרוּת תָּחֹג מִבְצְעֵי פְּשִׁיטָה שֶׁל אֵיזוֹ פְּרוֹדֶנְיָה

בַּלְּסָתוֹת עַד לְהַשְׁחִית,

וְהָרוּח הָאַחֶרֶת לִשְׁקִידָה מֻפְנֶמֶת בְּחַדְרֵי הַמַּסֵּכוֹת

לְהָמִיר גְּחוֹנֵי זַחַל בְּחֶדְוַת כְּנָפַיִם,

וּמִכֹּחַ כֶּפֶל נְשָׁמוֹת,

זִבְלִיּוֹת יְגַלְגְּלוּ כַּדּוּרֵי זֶבֶל

בִּשְׂדוֹת קֹדֶש אֵינְסוֹפי

וּמַסַּע הַדָּנָאִית הַמַּלְכוּתִית יִתְנַהֵל לְמֵרָחוֹק.

 

 

עכּביש

 

עַכָּבִישׁ בּוֹנֶה נֵבֶל מָוֶת אִלֵּם

מֵיתָרִים רַכִּים נִפְרָשִׂים מִבַּלּוּטוֹת בְּבִטְנוֹ הַתַּחְתּוֹנָה

בַּזְּרִיחָה טִפּוֹת טַל תְּלוּיוֹת עַל הַמֵּיתָרִים כְּנִטְפֵי זְכוּכִיּוֹת

בְּצָהֳרי יוֹם זְבוּב אוֹ יַבְחוּשׁ יִלָּכְדוּ

יִפְרְטוּ אֶת מוֹתָם בְּשֶׁקֶט.

הָעַכָּבִישׁ יָחוּשׁ אֶת הָרַעַד

יָעוּט עַל הַנִּלְכָּד

יִגְרֹר אוֹתוֹ אֶל שֻׁלְחָן אֲרוּחָתוֹ

אַחַר כָּךְ יְתַקֵּן אֶת הַקְּרָעִים כְּדַיָּג מַטְלִיא רֶשֶׁת דַּיָּגִים

וְיָשׁוּב לָחוּשׁ אֶת רַעַד מֵיתָרָיו.

 

 

פלמינגו

 

בַּאֲגַם נָקוּרוּ בְּקֶנְיָה, רָאִיתִי עוֹפוֹת פְלָמִינְגוֹ וְרֻדִּים שֶׁרַגְלֵיהֶם בַּמַּיִם.

הָעוֹף הַזֶּה נִזּוֹן מֵאַצּוֹת וּמֵטִיל לַשְׁלֶשֶׁת שֶׁמְּזִינָה אֶת הָאַצּוֹת.

מַעֲגַל חַנְקָן מֻשְׁלָם.

 

 

תיבת נוח

 

בְּאֶמְצַע הַשַּׁיִט בַּתֵּבָה

דַּוְקָא כְּשֶׁהַיָּם הָיָה שָׁקֵט

פֵּרַקְתִּי אֶת הַזּוּגִיּוּת שֶׁלִּי

הָיָה בֶּכִי רַב

בַּעֲלֵי הַחַיִּים בַּכְּלוּבִים הַשְּׁכֵנִים

לֹא נוֹתְרוּ אֲדִישִׁים

פָּתְחוּ בְּצִיּוּצִים וּצְוָחוֹת

וּשְׁאָגוֹת רָמוֹת

הֵחֵלּוּ מְרִיבוֹת

בַּיְּצִיאָה אֶל הַחֹפֶשׁ

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, עֵץ הַזַּיִת פָּרַח

וְהֵחֵלָּה טְרִיפָה.

 

 

הַבּוּקִינִיסְט

 

בּוּקִינִיסְט יִפְתַּח אֶת אֲרוֹנוֹ

כְּגַבַּאי בָּקִי בְּרָזֵי הַקֹּדֶשׁ

וְיַצִּיג לְרַאֲוָה סְפָרִים בָּלִים

סִפְרוֹנִים פְּרִיכֵי חִמְצָה

צִיּוּרֵי פְּרָחִים עַתִּיקִים

מִן הַנֶּבֶט עַד הַפְּרִי

וּסְפָרִים נְדִירִים מְעֻטְּרֵי זָהָב

לִפְנֵי שַׁעַר שֶׁיּוֹרֵד לְשֵׁפֶל בְּשִׁלְהֵי הַיּוֹם

וְקָרִיקָטוּרוֹת שֶׁצִּיֵּר דּוֹמְיֶה

הֵן לֹא יַעֲלוּ חִיּוּךְ מִשְּׂפָתָיו הַבְּקוּעוֹת

הוּא מַכִּיר הֵיטֵב אֶת הַכְּאֵב

וּבִשְׁעַת צָהֳרַיִם יִצְטָרֵף אֶל "דְּגֵי הַכֶּסֶף"

עִם בַּקְבּוּק הַיַּיִן הָאָדֹם

וַחֲצִי בָּגֶט טָרִי

כָּל אֶחָד וַאֲרוּחַת חַיָּיו.

 

 

הביולטין הרפואי שלי

 

בַּלוּטַת הָעַרְמוֹנִית – הָעוֹלָם שַׁיָּךְ לַצְּעִירִים

בַּלּוּטוֹת זֵעָה – מְטַפְטְפוֹת מֵי חֲרָדוֹת

בַּלּוּטוֹת הַלִּימְפָה – לָמָּה הָאוֹנְקוֹלוֹגִית מְדַגְדֶּגֶת אוֹתִי?

בַּלּוּטַת יוֹתֶרֶת הַמֹּחַ – הַצְּמִיחָה לַגֹּבַהּ נִפְסְקָה מִזְּמַן

בַּלּוּטוֹת הָרֹק – עֲדַיִן מְסֻגָּל לִירֹק לְכָל כִּוּוּן.

כִּיס מָרָה – כְּשֶׁאֲנִי מֵקִיא אֶת נִשְׁמָתִי בַּיָּם אָז מַר לִי מַר

בַּלּוּטוֹת הַדְּמָעוֹת –  פְּעִילוּת יֶתֶר שֶׁנִּמְצֵאת בְּקַו עֲלִיָּה.

 

 

שיקום

 

"מה שהבליח מן האור:

הרגע שהבנו שהידיים שלנו קצרות מדי,

שהאדמה סדוקה גם באביב."

(מתוך "מה קורה אחרי מה שקורה", נחמה נבון)

 

הַשְּׁחָפִים חוֹלְפִים עַל פְּנֵי מִרְפֶּסֶת הַשִּׁקּוּם.

צוֹרְחִים בִּמְלוֹא גְּרוֹנָם.

חוֹתְכִים בְּכַנְפֵיהֶם אֶת הָאֲוִיר הַלַּח

לְאֹרֶךְ הַקִּיר חוֹבְשֵׁי כִּסְאוֹת גַּלְגַּלִּים

אֲנִי עִם הֲלִיכוֹן.

בְּנֵי מִשְׁפָּחָה עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְשָׁרְתֵנוּ

לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ אוֹר בִּקְצֵה מִנְהֶרֶת הַחַיִּים.

הַחִיּוּךְ מִשְׁתַּמֵּעַ לְיוֹתֵר מִשְּׁתֵּי פָּנִים.

שְׁעַת הַבִּקּוּר הִסְתַּיְּמָה

וְאָז מִתְגַּלֶּה כִּשְׁרוֹנָם הָאֲמִתִּי

שֶׁל הַנּוֹהֲגִים בְּמִכְשׁוּר הָעֵזֶר

אֲנִי מִתְקַדֵּם בְּדוֹמֶה לְחֶרֶק עֲנָק בַּעַל שֵׁשׁ רַגְלַיִם

רֶגֶל אַחַת לְפָנִים

הַשְּׁנִיָּה סוֹגֶרֶת אַחֲרֶיהָ

כְּשֶׁאֲנִי נִתְמָךְ בַּהֲלִיכוֹן.

הַמְאַחֲרִים לָאֹכֶל, מְסִבִּים לַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי

מֶלְצָרִית עֲיֵפַת-חַיִּים מַגִּישָׁה מָרָק, סָלָט וּמְנַת חֶלְבּוֹן לִבְחִירָה

לְקִנּוּחַ פּוּדִינְג תָּפֵל.

הַמִּשְׁתַּקְּמִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן מְסַפְּרִים לִי

עַל סִבְלָם הָרַב.

זֶה לֹא נִגְמָר עַד שֶׁנִּגְמָר בְּבֶכִי.

אֲנַחְנוּ מִתְבַּקְּשִׁים לְסַיֵּם אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב,

רוֹאִים בַּטֶּלֶוִיזְיָה שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם

חוּץ מֵעוֹלָמֵנוּ

מְנַסִּים לִישֹׁן

בְּתִקְוָה לְהִתְעוֹרֵר לְמָחֳרַת הַיּוֹם.

 

הַבֹּקֶר עוֹלֶה עָלֵינוּ,

הַכְּאֵבִים מִתְכַּתְּבִים עִם אֵלּוּ שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל

הַשֶּׁמֶשׁ מְהַבְהֶבֶת בְּרִפְפוֹת הָעֵץ

אֲנַחְנוּ תּוֹפְסִים עֲמָדוֹת חֲדָשׁוֹת

הַשְּׁחָפִים פָּנוּ לְכִוּוּן הַיָּם

בִּמְקוֹמָם עוֹרְבִים בִּקְרִיאוֹת קְרָע-קְרָע.

הַשֶּׁקֶט נִגְזַל מִמֶּנִּי.

 

 

בולענים

 

רֵיחַ חָרִיף שֶׁל גָפְרִית

בֹּהַק מְסַנְוֵר מִיָּם הַמֶּלַח

חֹם תַּנוּר לוֹהֵט

הָאֲוִיר דָּחוּס שֶׁקָּשֶׁה לִנְשֹׁם.

הַיַּפְרוּק, וְזוּגַן הַשִּׂיחַ רוֹטְטִים בְּרוּחַ הַקָּדים,

עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל דּוֹהֶרֶת לְעֶבְרִי.

 

הַשְׁפֵּל מַבָּטְךָ אֶל הַקַּרְקַע, עֲצוֹר!

אַתָּה עוֹמֵד בְּפִתְחָם שֶׁל בּוֹלְעָנים

עֲצֵי הַתָּמָר קָרְסוּ לְתוֹכָם –

אֲחָדִים מֵתוּ זְקוּפִים.

 

כְּמוֹ בְּסִיּוּטֵי יַלְדוּת

הֵיכָן שֶׁאַצִּיב רֶגֶל שָׁם נִפְעָר בּוֹר,

הַנְּפִילָה חָפְשִׁית.

 

 

ביו שירים – על בעלי חיים, בני אדם ועולם הצומח (מבחר שירים); עמוס נבון; עיצוב: רוחמה שאולסקי; העבודה בברזל והעבודה בנחושת: עמוס נבון; צילום העבודות: רן ארדה; ניקוד: הוד-עמי; איורים בעמודים 36 ו-44: חי כנפו; הוצאת עמדה; 93 עמודים; 68 שקלים; להשיג בחנויות הספרים, או דרך המחבר, או בהוצאת הספרים עמדה. הפייסבוק של עמדה: "עמדה של ספרות".