ספר השירים "נפשי משקל עודף" של נועה ניר רואה אור בהוצאת עמדה

נפשי משקל עודף

נועה ניר

ספר שירים חדש בהוצאת עמדה

 

 

התקף חרדה

 

כְּשֶׁהִשְׁתַּחְרַרְנוּ מִבֵּית הַיּוֹלְדוֹת

לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ נוֹתְנִים לָנוּ אוֹתָהּ

אֲרוּזָה יָפֶה יָפֶה בְּלִי הַשְׁגָּחַת רוֹפֵא

אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת אָחוֹת

מָה אֶעֱשֶׂה בָּהּ מָה הִיא תַּעֲשֶׂה בִּי

יְצוּר מוּזָר שֶׁצָּמוּד לִי לַשָּׁד

אֵין עָתִיד רַק הוֹוֶה

כָּל שְׁנִיָּה הִיא לָעַד

וְאֵיךְ אֵדַע

(הִנֵּה הֶתְקֵף חֲרָדָה)

אַתָּה וַאֲנִי וְיַלְדָּה

נְקֻדָּה

 

 

ספר הביכורים של נועה ניר בעל השם והמקורי "נפשי משקל עודף", יש בו נפש מורכבת ומודעת, אבל אין בו שום עודפוּת. הוא התפוצצות של כישרון אמנותי שלא יכול היה עוד לחכות וחייב היה לצאת לאוויר העולם. אם להשתמש בדימוי של פרופ' דן מירון על נתן אלתרמן שהגיח לשירה כפרפר מן התולעת בלא שלב הגולם, הרי שעל ניר אפשר לומר שהיא כנראה שהתה הרבה זמן, אולי יותר מדי, בשלב הגולמי וכעת הכול מתפרץ ושוצף.

 

שיר אַחַר שיר, בקוראי את כתב היד הפמיניני-פמיניסטי הזה, ראיתי רק שירים טובים וכמעט אי אפשר היה לנפּות דבר. אתה חש ביד הבוטחת שלה שהיא יודעת מה היא עושה כמשוררת: מצד אחד היא עונה על רוח התקופה (הצייטגייסט) ומאוד מעודכנת בתמות המעסיקות את השירה העכשווית, ומן הצד האחר, היא מודעת למסורת השיר והחריגות הפנטסטיות הנהדרות בשיר הן רק שלה, ואין רבות כאלה בספרות העברית, רוצה לומר הן נדירות ביותר.

 

הרבה מן השירים המבליחים הללו יש בהם יסוד של דיאלוג דמיוני שהוא מעין מונולוג פנימי פוליפוני כמו בשיר היפה "המעגלת", הנה בית מתוכו: "צָעַקְתִּי לֶאֱלֹהִים "תּוֹרִיד לִי גֶּשֶׁם"/ עָנָה לִי אֱלֹהִים "לֹא מוֹרִיד גֶּשֶׁם בְּלִי עִגּוּל"/ "לָמָּה אַתָּה צָרִיךְ עִגּוּל?"/ "צָרִיךְ לָשִׂים לָךְ גְּבוּלוֹת"/ "לֹא רוֹצָה גְּבוּלוֹת"/ "אֵין גְּבוּלוֹת? אֵין גֶּשֶׁם". כאלה בתחום השיר הבודד וגם השער, יש לה רבים יפים להלל.

 

רן יגיל, מבקר, עורך וסופר

 

 

עוד שמונה יפים של נועה ניר מתוך הספר "נפשי משקל עודף":

 

 

קיסרי

 

חָתְכוּ לִי אֶת הַבֶּטֶן קָרְעוּ אֶת הַשְּׁרִירִים

חָפְרוּ חָפְרוּ בָּרֶחֶם הִפְרִידוּ אֵיבָרִים

נִיחוֹחַ בְּשָׂרִים מָתוֹק עָלָה בַּנְּחִירַיִם

כְּדֵי לִמְנֹעַ דִּמּוּמִים צוֹרְבִים אֶת הַשְּׂפָתַיִם

אֶת שִׂפְתוֹתֵי הַפֶּצַע הַפָּעוּר הַמְּרַתֵּק

גּוּפִי רָצָה לָלֶדֶת אֲבָל הָפַךְ לִסְטֵיְק

אִזְמֵל נֻגַּב, מִשְׁקָל נִכְתַּב, חִבְּרוּנִי לְחַמְצָן

וְהָרוֹפֵא סִכֵּם יָפֶה "יָצְאָה יַלְדָּה וֶול דָאן!"

 

 

ספרציה באצטדיון האתלטיקה

 

אֲנִי מְחַכָּה לַיֶּלֶד שֶׁיֵּצֵא מֵאִמּוּן כַּדּוּרֶגֶל

יְאוֹרִית מִצְרִית מְהַדֶּסֶת בַּדֶּשֶׁא מִמּוּל

עוֹרֵב מִתְעַנְיֵן בְּמָה שֶׁהִיא מְלַקֶּטֶת

דְּרוֹרִים קְטַנִּים מִתְרַגְּשִׁים סְבִיבָהּ

 

הַיֶּלֶד נָסַע לְבַדּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה בָּאוֹטוֹבּוּס

יְאוֹרִית מִצְרִית פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם וְעָפָה

דְּרוֹרִים קְטַנִּים קוֹפְאִים מִפַּחַד

עוֹרֵב קוֹרֵא לְעַצְמוֹ קְרִיאוֹת הַרְגָּעָה

 

 

הנדסת תעו"נ

 

כְּשֶׁיַּלְדָּתִי נִצְמְדָה אֶל חָזִי

הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ תָּאַי נִדְהָמִים

פּוֹתְחִים צִנּוֹרוֹת

וּמַזְרִימִים מָן טָהוֹר אֶל בֹּסֶר חַיֶּיהָ

 

אֵל שָׁדַי הִתְרַוֵּחַ עַל

כֻּרְסַת הֲנָקָה לְיָדִי וְגִחֵךְ

"אָמַרְתִּי לָךְ, דִּיפּ אִינְסַיְד

אֲנִי מְהַנְדֵּס תַּעֲשִׂיָּה וְנִהוּל"

 

"חֲבָל שֶׁלֹּא עֲבַדְתֶּם יוֹתֵר

עַל חֲוָיַת הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ"

הִפְטַרְתִּי דּוֹאֶבֶת

וְהֵרַמְתִּי לְגְרֵעפְּס

 

 

נפשי משקל עודף

 

אֵגוֹ דֵּי שָׂרוּט, דִּמּוּי גּוּף מְעֻרְעָר

עַצְבוּת לְלֹא פֵּרוּט וּמֶזֶג מְהֻרְהָר

צַלֶּקֶת מִתְלַקֶּקֶת זוֹכֶרֶת נְזָקִים

עַלְוָה הַמִּסְתַּלְסֶלֶת בֵּינוֹת לַעֲמָקִים

פְּסָגוֹת שֶׁטַּף הֵזִינוּ, תְּהוֹם טַבּוּר מוּלָד

קְפָלִים כִּי הֶאֱזִינוּ לְמֶתֶק שׁוֹקוֹלָד

עוֹר חִוֵּר נוֹבֵעַ חָרִישׁ שֶׁל מְתִיחָה

מִפְרַט פְּרָקִים קוֹבֵעַ מוֹצָא הַמִּשְׁפָּחָה

כַּף רֶגֶל מְקֻמֶּרֶת, מִפּוּי נִקּוּד הַחֵן

קוֹמָה שֶׁמִּתַּמֶּרֶת, מְעַט אׇלְטֶע-זָאכֶן

מַבָּט מַבְרִיק, רִיסֵי קְטִיפָה

פּוֹגְרוֹם פּוֹגְרוֹם רוֹדֵף

גּוּפִי סְטִירָה וּלְטִיפָה

נַפְשִׁי מִשְׁקָל עֹדֶף

 

 

אישה שוקולד פרה

 

כָּל כָּךְ יָפֶה סִגְנוֹן הַלְּבוּשׁ שֶׁל הַנָּשִׁים הַיַּפָּנִיּוֹת

מִינִי.מָלִיסְטִי מוֹנוֹ.כְרוֹמָטִי אַרְכִי.טֶקְטוֹנִי

חֻלְצוֹת מִכֻּתְנָה רַכּוֹת מְלַטְּפוֹת מִכְנְסֵי עַד-הַקַּרְסוֹל יְשָׁרִים

סַנְדְּלֵי אֶצְבַּע עַל כַּפּוֹת זְעִירוֹת וְעָדִיף כַּמּוּבָן מָתְנַיִם צָרִים

 

כָּל כָּךְ יָפֶה סִגְנוֹן הַלְּבוּשׁ שֶׁל הַנָּשִׁים הַיַּפָּנִיּוֹת

 

חֲבָל שֶׁאֶצְלִי כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם חַיָּבוֹת לַעֲמֹד בְּשֵׂאת יִסּוּרִים

אַגַּן יָם תִּיכוֹן גְּבַהּ-גַּלָּיִים וּשְׁדֵי מֵינֶקֶת מֵהֶהָרִים

 

הַלְוַאי עָלַי חֻלְצוֹת כֻּתְנָה מְלַטְּפוֹת הַלְוַאי עָלַי נִיחוֹחוֹת זַנְגְּבִילִין

הַלְוַאי עָלַי לְהַלֵּךְ טוֹפְפוֹת, לִהְיוֹת קְצָת אִשָּׁה פֶּרְלִין

 

 

עולה באש עם היפות שלי

 

יֵשׁ וְנָשִׁים פּוֹגְשׁוֹת נָשִׁים, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִכְאוֹרָה

אֲבָל הֵן יוֹדְעוֹת מַמָּשׁ יוֹדְעוֹת שֶׁפַּעַם נִפְגְּשׁוּ בָּטוּחַ שֶׁפַּעַם נִפְגְּשׁוּ

 

מַצְלִיבוֹת אוּנִיבֶרְסִיטָה צָבָא תִּיכוֹן מְשַׁחְזְרוֹת צוֹפִים יְסוֹדִי חוּג-בָּלֵט

אוּלַי בְּאֹהֶל נִדּוֹת בַּשָּׂדוֹת בַּלֵּדוֹת יִתָּכֵן שֶׁמֵּהַיְּעָרוֹת הַנְּדוּדִים הַבְּקָתוֹת

 

מְכַבְּסוֹת עַל גְּדוֹת הַנַּחַל נִלְקָחוֹת עַל הַמִּטָּה

מֻקְרָבוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ נִשְׂרָפוֹת עַל הַמּוֹקֵד

כֵּן

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵן מַכִּירוֹת מֵהַמּוֹקֵד

 

 

עצמאות

 

בֵּין אֱלִיפֶלֶט וְגִיּוֹרָא אֲנִי קוֹנָה פָלָאפֵלִים לַצְּפִיָּה הַמָּסָרְתִּית

בְּהַדְלָקַת הַמַּשּׂוּאוֹת

 

מְדִינַת תָּו כָּחֹל-לָבָן מְנַעֶרֶת פֵּרוּרֵי מַגֵּפָה

צוֹלָה בִּמְדוּרַת הַשֵּׁבֶט אֶת גּוּפוֹ הֶהָלוּם שֶׁל אִיצִיק סָעִידְיָאן

 

יַלְדֵי חֹרֶף שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ שֶׁשּׁוּב הִצְבִּיעוּ לִפְנֵי חֹדֶשׁ

קוֹצְצִים יְרָקוֹת לְסָלָט יִשְׂרְאֵלִי

מְתַבְּלִים מָרִינָדוֹת לְהַשְׁרוֹת בָּהֶן אֶת בְּשַׂר הַתּוֹתָחִים הַבָּא

 

 

אפקט זיְגרניק

 

הַדָּבָר שֶׁמַּפְעִיל אוֹתִי בְּעִקָּר

הוּא לְהַתְחִיל דְּבָרִים

וְלֹא לְסַיֵּ

 

 

נועה ניר היא יועצת טיפולית, מנחת קבוצות ודולה. היא מגיעה מעולמות הסוציולוגיה והפילוסופיה הפוליטית. שיריה ראו אור באנתולוגיות שונות וזה ספרה הראשון. גדלה ברמת גן ומגדלת בה את ילדיה.

 

 

נפשי משקל עודף, נועה ניר, עורך: רן יגיל, איור דיגיטלי: "אישתקפות" – נועה ניר, ניקוד ועימוד: ציפי הראל, עמדה, 78 עמ', 64 שקלים