רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
רני יקר, בדיוק קראתי את המדור במעריב, וכתבתי שם. אני חושבת שהפינה הזאת היא אחד הדברים החשובים שנעשו למען הספרות העברית. ולא לתפארת המליצה. אני כל כך מקווה שזה יהיה הקו המוביל, ושעוד מבקרים חכמים, אוהבי ויודעי ספר יעזרו לספרות העברית בשנותיה ושעותיה הקשות. בחיי. ככה אני מרגישה.יישר כוח.
רק שאלוהים יעזור לי, מתי אתה מספיק לקרוא כל כך הרבה?!?
טוב, קצת מקנאה. אבל קנאת סופרים תרבה חוכמה… ואולי גם אהבה.
איריס אליה היקרה, רק אהבה. אני שמח שאת מגיעה לקרוא את המאמרים. ניסיתי לגעת בפרוזה של הזז ולחבר אותה מעט אל הדברים שבאו אחריו עד ימינו אנו. הוא קלאסיקון נפלא בעיניי. אני מאוד אוהב לקרוא אותו משנים, כלומר איני קורא אותו רק לצורכי הביקורת. שוב תודה ולהשתמע. אשלח לך את ספרי, רני.
שאלה של תם: מה מקור שם המדור "פייפר קאט"? האם זה Paper Cut? ואם כך – מה הקשר לביקורת ספרות עברית (ואני לא שואל – למה NRG למעריב ו-Ynet לידיעות)
יוסי
וואלה. בחיי שלא חשבתי על זה. למה, באמת, רני?
משמעות השם ידועה לכול. בשלב זה, מעין הפוך של הפוך שכזה, למען יזעמו מעט הטהרנים. רני.
יוסי, יקירי, אתה לא חושב שאני עד כדי כך נאיבי שאחשוב שזאת שאלת תם. להשתמע, רני.
אהבתי את המאמר הוא יסודי ומעמיק כדרכך , אהבתי את ההשוואה לעגנון עוז ולנציגי הדור הצעיר יש לך ראיה(וידע) הוליסטית על הספרות ואתה כותב מאהבה
כל הכבוד!
ביקורת במיטבה
חנה, תודה לך שהחזרת עניין לעיקרו, ועיקרו הפרוזה של חיים הזז. זה לא מדור של רוביק רוזנטל בעניינים לשוניים. שוב קלעת בול ותיארת במילים ספורות את מה שאני מבקש לעשות ברשימה הזאת בקישור הדורות. מזל שזכיתי לקוראי מאמרים שכמוך. את לא רק כותבת אהובה, את גם קוראת נדירה.רני.
לרני,
תודה!
גיורא, תודה לך שראית וקראת. רני
כמה יפה כתבת על הזז, רני. תבורך. נוסטלגיה צנחה עליי בעקבות מדורך. אחחח, היכן הוא יודקה מן 'הדרשה'? ("שיילכו לשחק כדורגל…" הוא הציע – במקום לעסוק בהיסטוריה העגמומית של העם היהודי, אם זיכרוני אינו מטעני).
טוב להיווכח ולהיזכר שיש בנבכי הספרות העברית מכמנים שכאלה. רק צריך להסיר מעליהם את אבק הזמן. יישר כויח, רני 🙂
מי הזיז את הזז שלי?
כל-כך מתמיהה הסתירה הזו שבין העם היהודי לעם הישראלי. בעוד זה הראשון בונה נדבך על נדבך את תרבותו כשעברו משמש לו משענת ויסוד איתן, "האחר" שוכח חיש קל את סוכני התרבות "המוקדמים" שלו ושל ראשית תחייתו. מקדש את ההווה, ושוכח.
טוב שאתה מחזיר עטרה ליושנה, רני. טוב שאתה שולה מתהומות הנשייה את חיים הזז או אשר ברש.
ויפה ומסקרנת הזיקה שיצרת בין הזז ליחזקאל רחמים. לא הייתי מודע לה. וזו לכשעצמה הברקה.