ספר השירים החדש של תמרה טוביאן "ראי, פסיעותייך" רואה אור בהוצאת "עמדה"

ראי, פסיעותייךְ – תמרה טוביאן

הוצאת עמדה 2022

 

 

"וְאִם תִּשְׁאַל נַפְשְׁךָ אַיֵּה מְקוֹמָהּ בָּעוֹלָם בְּלֵב שׁוֹמֵעַ הָשֵׁב לָהּ

שׁוּבִי עַל עִקְבוֹתַיִךְ וּרְאִי, פְּסִיעוֹתַיִךְ"

'ראי, פסיעותייך' ספר שיריה הראשון של המשוררת תמרה טוביאן, הוא ספר רצוף קולות, אך אף קול בו אינו שלם. כל קול נושא בתוכו את משבריו, את נקביו, את חלליו העקורים של הזמן.

לאורך ארבעת פרקי הספר – המחולקים על פי הא"ב: אמא, בית, גוף, דממה – פורשת לפנינו טוביאן את רשת מפת המסע הפנימי, את קווי האורך והעומק של הזיכרון, העטור "צְלָלִים חֲמוּשִׁים בִּידִיעָה"; זאת ידיעה שיש בה עמקות וחוכמה רבה, ידיעה שכבר בראשיתה יודעת את מהות הסוף ("גַּם פֶּרַח אָצִיל תּוֹהֶה לְעִתִּים עַל סוֹף הָאָבִיב"), ובסופה יודעת את מהות ההתחלה ("אִשָּׁה מְחַשֶּׁבֶת כַּמָּה זְמַן נוֹתָר לָהּ עוֹד לִהְיוֹת יָפָה").

אך יותר מכך, הכתיבה של טוביאן נדירה באיכותה. בלשון עדינה, קריסטלית, סימבוליסטית מאוד, היא משרטטת מוטיבים של גלות, אמהות, בית, נופי מדבר ודממה. אלו שירים רכים מאוד, כמו פנים כף יד, ללא חלוקה לכותרות. שירים הזורמים ברצף אחיד, סימפוני, המקנה ליצירתה חוויה של זמן רחב, שלם, עשיר בהדהודים ובאינטימיות שובת לב, זמן של "שֶׁקֶט הַמְּהַדְהֵד אֶת קוֹלֵךְ וְאֶת כֻּלֵּךְ".

האם לא שווה עבור שקט כזה לפסוע עד קצה המילים?

יקיר בן־משה, משורר ועורך הספר

 

 

תמרה טוביאן, ילידת 1972, ארה"ב. בשנת 1980 עלתה עם משפחתה ארצה והתיישבה בערד. בעלת תואר ראשון בחינוך ומקרא ותואר שני בחינוך. בשנת 2005 שבה לארה"ב וכיום מתגוררת בקונטיקט יחד עם בעלה ובִתה.

 

 

ציור על העטיפה: שי אזולאי, פרט מתוך: עונת הנדידה (2021)

 

הנה תשעה יפים ועדינים מתוכו:

 

 

*

כְּשֶׁנִּגְמַר לִי הַכֻּרְכּוּם

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן

לַחֲזֹר הַבַּיְתָה.

 

שְׁבִיל צָהֹב וְקוֹלוֹת מִדְבָּר

קוֹרְאִים לִי

לִשְׁאֹף הָרִים

אֶל תּוֹךְ רֵאוֹת נִכְסָפוֹת.

 

רֵיחַ זָהֹב מוֹבִיל אוֹתִי

אֶל מִטְבָּח מַהְבִּיל

וּבוֹ סִיר מְבַעְבֵּעַ.

 

תַּבְשִׁיל

שֶׁהִמְתִּין רַק לְבוֹאִי

וְהִבְשִׁיל

בִּן רֶגַע.

 

 

*

גַּם מָחָר יַעֲמֹד הָעֵץ

אָדִישׁ לְהֵעָדְרוֹ שֶׁל הָאִישׁ

שֶׁרַק אֶתְמוֹל יָשַׁב תַּחַת צִלּוֹ

וְהַיּוֹם כְּבָר אֵינוֹ.

 

 

*

טַעֲמָהּ שֶׁל

גָּלוּת

כְּחָצָץ טָחוּן

 

בַּדָּם

הַמַּבְדִּיל

בֵּין אָדָם

לַאֲדָמָה

 

עֲפִיצוּת מְתוּקָה כְּיַיִן

מְטַשְׁטֶשֶׁת זֶהוּת

וְעֶרְגָּה

 

לְבַיִת

 

 

*

אֲנִי מְנַסָּה לְחַלֵּץ מֵהַזִּכָּרוֹן

עוֹד כַּמָּה רְגָעִים אֲבוּדִים,

כְּמוֹ הַחַלָּה שֶׁהָיִית מַתְפִּיחָה

מִתַּחַת לְמַגֶּבֶת מִטְבָּח יְשָׁנָה

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים.

הַחוּשִׁים, שֶׁלֹּא כְּמוֹ

הַשְּׁמָרִים, קָפְאוּ עַל מְקוֹמָם.

רַק אֵדֵי הַשַּׁבָּת שֶׁל פַּעַם,

מְפַעְפְּעִים אֶל תּוֹךְ תָּאִים,

מְסָרְבִים לָמוּת.

 

 

*

אִשָּׁה שְׁקוּפָה

נוֹשֵׂאת עַל גַּבָּהּ

דַּבְּשׁוֹת בְּדִידוּת,

בְּאַחַת אוֹצֶרֶת זִכְרוֹנוֹת

וּבַשְּׁנִיָּה חֲלוֹמוֹת.

וְהֵן שָׂחוֹת בֵּינֵיהֶן

עַל מָה שֶׁהָיָה

וְעַל מָה שֶׁכְּבָר לֹא יִהְיֶה.

וּמִתּוֹךְ אֶנְקָתָהּ

וּבְאֵין רוֹאֶה

קוֹל קוֹרֵא מוֹרֶה לָהּ

לְהַכּוֹת בַּסֶּלַע

כִּי אֵין יֵשׁ

מֵאַיִן.

 

 

*

"אַל תִּמְכְּרִי אֶת עַצְמֵךְ בְּזוֹל"

הוּא אָמַר לִי,

וּבִּנְזִיד עֲדָשִׁים גָּנַב

אֶת עוֹלָמִי.

 

 

*

הוֹאִיל וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ יוֹם פְּקֻדָּתוֹ,

מִן הָרָאוּי שֶׁיַּעֲרֹךְ מִדֵּי יוֹם צַוָּאָתוֹ.

מִדֵּי עֶרֶב יִתְפַּשֵּׁט מִנְּכָסָיו

טֶרֶם יִתְכַּסֶּה בְּתַכְרִיכָיו.

בְּבַּנְק הַנֶּפֶשׁ יַעֲרִיךְ אֶת הוֹנוֹ

וּבְאוֹר הַחַמָּה לוֹ יִוָּדַע:

"עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר

לָאִישׁ

יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ".

 

 

*

וְאִם תִּשְׁאַל נַפְשְׁךָ

אַיֵּה מְקוֹמָהּ בָּעוֹלָם

בְּלֵב שׁוֹמֵעַ הָשֵׁב לָהּ

שׁוּבִי עַל עִקְבוֹתַיִךְ

וּרְאִי

פְּסִיעוֹתַיִךְ

 

 

*

צִלּוֹ שֶׁל

רִיס עַל

לֶחְיֵךְ

 

מִשְׁאֶלֶת לֵב

לֹא כְּמוּסָה

 

אֶת אֲשֶׁר לָקַח

עֵת לְהָשִׁיב

 

לָךְ

 

 

ראי, פסיעותייך; תמרה טוביאן; עורך: יקיר בן-משה; עמדה; 87 עמודים; 64 שקלים