רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
ראיון אינטימי עמוק ומושך למחשבה.
לדעתי חגית גם כותבת פרוזה מענינת ביותר. ממה שקראתי כאן.
כשהיא נולדה המלאך נשק לה. מתנה. כל הראיון מרתק, אבל כמובן שכקוראת, אני נמשכת למה שמעסיק אותי, וזה טבעי.
כמו המוות, שקרב גם אותי אל סף האמונה,מעניין שהקרבה לה' כמעט תמיד מגיעה דרך כאב. אם כי היה לי מורה לחיים שהתקרב דרך רצון לברר , אושר מוחט, וחשיבה חיובית. שום מצוקות. אשריו.
אבל בגדול זה מסביר את הכאב שמציף לנו את החיים.
כשלאדם טוב מידי, כסף, הצלחה, אהבה, יופי, אז אולי ה' קצת שכח ממנו, וחשב נו טוב, אתן לו הכל, הוא בעצם לא מחפש אותי באמת. יש עוד עולם ושם נשוחח.
האמת צומחת דרך כאב, וספר תהילים תמיד משכח צער.
באשר לרבנים. אני חיבת להתיחס כי חשתי כמו חגית.
אך בהחלט עשה לך רב.
יש רב ויש רב.
רב אחד אמר לי לכתוב לצעירים. כשברור שאפנה לחילונים ואיני מנוחה בקרמן, או דבורה רוזן( למי שמכיר)
. איך ידע שעלי לכתוב?
לא עדכנתי אותו. זהו, שיש רבנים שקוראים אותך.
והיה עוד רב שלא שלל את הרצון הזה כלל. רבנים טובים למי שמחפש תשובות לא מוקצנות, שנובעות מהבטן והיושר ,הם כאלה שעשו תשובה בעצמם, כמו הרב מוטי גל מחב"ד ר"ג. איש מדהים ואבהי.
אבל שום רב לא יכול להיות אבא.
אין נשמה שיש לה תחליף.
גם לחגית אין תחליף, היא יחידה במינה .
שבוע- מצוין.
אביטל, איזו תגובה מרגשת ויפה. אני מקווה שחגית תראה אותה. אכן, אני מסכים איתך, אפילו אצל רבנים: יש רב ויש רב. שבוע טוב וכל הכבוד על הפרגון, המגיע לטעמי. אשרייך רני.
ראיון יפה , רגיש ומענין, רני, חגית גרוסמן היא אמנית מיוחדת
אני אוהבת את השירים שהיא מעלה בבלוג ואת קולה הנפלא כשהיא קוראת משיריה
מאוד התרגשתי מהקטע בו היא מתארת את תפילותיה בבית הכנסת וקריאותיה בספר תהילים .מאוד הזדהיתי אתה אותותיו של ספר תהילים ניכרים בכמה משיריה שקראתי כאן
חנה, שבוע טוב. זה כל כך נכון. יש לה שיר שנקרא תהלים כמדומני, מעין פרפראזה על פרק בתהלים. אינני זוכר, אולי קוראים לו אחרת. בכל אופן, תגובה מרגשת. רני.
חנה, שבוע טוב. זה כל כך נכון. יש לה שיר שנקרא תהלים כמדומני, מעין פרפראזה על פרק בתהלים. אינני זוכר, אולי קוראים לו אחרת. בכל אופן, תגובה מרגשת. רני.
ראיון יפה וכנה. רני וחגית כמוכם.
הי רני (חגית) יקר(ה), ריאיון מדהים שאני חושבת שכל אחד מאיתנו היה רוצה. חגית (את) מדהימה לדעתי, ולא רק מהריאיון.חוץ מזה שהיא (את) יפה ברמות על, היא (את) כותבת עם טונות כישרון ובאמת הכי מזכירה לי את וולך. אלא שאת וולך פגשתי בתקופה הכי מחורבנת (אופס, אני ממש לא פוליטיקלי קורקט היום) בחיים שלי, ועדיין המפגש עם השירים שלה ושל(ך) חגית לא עושה לי טוב. בגילי המופלג אני מזהה את זה. ובגלל זה נמנעת. (זאת בעצם גם תגובה לחגית… נכון?)
עם או בלי קשר, המון המון איחולי הצלחה, ליבי איתה(ך). ואיך רות בלומרט המופלאה (היא לגמרי הפייבוריטית שלי כרגע) כתבה, "השיר נכתב למי שזקוק לו." נראה לי משפט מכונן. ואני שוב מאחלת מכל הלב, שיהיו רבים הזקוקים לשיריה של חגית. (שלך)
בהערכה רבה.
עוד תשפוכת של היא (אני) היא (את) של איריס אליה (היא) המשועממת מרחוק…
נו, טוב.
אני (לא היא)
הי רני וחגית, הכי הכי מצטערת בעולם אם באתי לברך ויצאתי מקללת. זאת בשום אופן לא הייתה כוונת הלב. סליחה סליחה סליחה.
לאיריס אליה
לא יצאת מברכת ולא מקללת, אלא נלעגת עם "המקסים" נפלא" "מתוקה" וכו..
כל הסופרלטיבים האלה שבמקלדתך משאירים את מרי פופינס עם כפיות הסוכר שלה- חסרת מילים.
למחמאות שלך אין ערך כאשר הן מחולקות לכל עבר מלוות בלקסיקון המתאים לשיחת נערות (זוכרים את עלמה זק ב"ארץ נהדרת"?)
אם את רוצה שיתייחסו אלייך ואל כתיבתך ברצינות תדברי כמו אדם בוגר ולא כמו ילדונת בת ארבע עשרה.
מרתק וסוחף
איריס קובליו – תודה לך. שמח על הפרגון. רני
אין ספק חגית שירתך מיודת חזקה פורצת ומהפנטת. בהצלחה
רני קראתי את הראיון עם חגית .קיבלתי מידע על חייה ועל אביה שנפטר בבגרותה . משום מה בעבר קיבלתי רושם שהוא מת כשהיא היתה ילדה קטנה כמו וולך או רביקוביץ שאביהן מת עליהן כשהיו ילדות קטנות. אז תודה על חשיפת האמת ובינינו איזו משוררת לא ממשיכה היום את יונה וולך???? זאת היתה אמורה להיות מחמאה או קריצה? אין חדש תחת השמש , בורר הביצה.