עמדת שיר 4
רואה לקרביים / לידר פלח
קוֹלִי, עֵץ בָּא בַּיָּמִים. מַסְתִּיר בַּקִּמּוּרִים
נְחָשִׁים, לְחָשִׁים, סוֹדוֹת כְּמוּסִים, מִינֵי צִפּוֹרִים.
הָרוֹאָה לַקְּרָבַיִם מַפְשִׁיטָה בְּמַזְמֵרָה, עַד עֵירֹם וְעֶרְיָה
וּבָעוֹרְקִים, בּוֹכֶה בִּי הַבֹּסֶר. עֲנָפִים מְדַמְּמִים.
לַעֲזָאזֵל, מַהוּ שֹׁרֶשׁ רְצוֹנִי, וּמָה אֲנִי מְזַמֶּרֶת.
יָה מָמָה מָמוֹ
יוֹדַעַת אֲנִי
אֶת שֶׁהָיָה
אֶת שֶׁעַכְשָׁיו
רוֹאָה לַקְּרָבַיִם
שׁוֹמַעַת אֶת מִרְוַח הַסְּדָקִים
לוֹחֶשֶׁת רְחָשִׁים
מְדַבֶּרֶת עִם אֱלֹהִים
זָזָה בִּתְנוּעַת הַנְּחָשִׁים
שְׁשְׁשְׁ….
אִשָּׁה
רַעְמָה
יָה מָמָה מָמוֹ
מתוך: "לידת הצעקה", עורכת: טלי וייס (עמדה, 2020)
רן יגיל סופר ועורך
