רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
קשה לפתרונות שמציאה הרוח להתחרות בריגוש שגורם אייפון חדש..
ההפרטה (לפרטיות) גורמת לכך שיותר ויותר האדם הפרטי הוא היחידי המסוגל לייצר לעצמו תשובות לשאלות הפרטיות שלו. מכאן יותר כותבים מקוראים או לפחות מכאלה שלא קוראים רק את עצמם.
הפער הגדל בין הממסד ומנהיגות ציבורית לבין רב כותבי השירה והווייתם (פרס אולי חריג – שארית לדור הולך ונעלם) אינו מהווה טריגר לבעיטה פואטית כמו להזרה והגברת הניכור והייאוש הפרטיים.
מסה מרתקת המחייבת כל כותב שירה להרהר במקומו שלו ובכתיבתו בתוך ההויה הישראלית-יהודית-מודרנית.