בתאל קולמן, חמישה שירים ומחזור מתוך ספר חדש: "תהום להיאחז בה"

בתאל קולמן, חמישה שירים ומחזור מתוך ספר חדש:

"תהום להיאחז בה"

 

 

השעה היפה

 

שֶׁקֶט מְעַפְעֵף בְּוִילוֹנוֹת הַבַּיִת,

אֲנַחְנוּ נִמְתָּחִים מִנְּקֻדַּת הַזְּרִיחָה

אֶל אֹפֶק שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח.

בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם רַכָּה –

אוֹר מְפַשְׁפֵּשׁ בְּכִיסֵינוּ, בּוֹדֵק אַחֲרֵינוּ

כַּמָּה אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים לַדְּבָרִים עַצְמָם.

 

הַשָּׁעָה עוֹדֶנָּה יָפָה.

יְלָדִים בְּמִשְׂחָק אַחֲרוֹן עַל שְׁבִילֵי הֶחָצָץ נִמְשָׁחִים זָהָב,

הַשֶּׁמֶשׁ מַפְנָה אֶת גַּבָּהּ, מְקַפֶּלֶת קַרְנַיִם אַחֲרוֹנוֹת

אֶל בִּטְנָהּ וְשָׁבָה בְּדַרְכָּהּ הַמְּפֻתֶּלֶת לַמִּזְרָח.

 

וַאֲנִי כְּבָר מְגִיפָה אֶת הַיּוֹמְיוֹם,

פְּשׁוּטָה כְּמוֹ כִּכַּר לֶחֶם שְׁחֹרָה

פּוֹשֶׁטֶת אֶת שִׂמְלַת הַכֻּתְנָה הַדַּקָּה,

מַשְׁלִיכָה אָבָק שֶׁדָּבַק

אֶל סַל הַכְּבִיסָה.

 

אֲנִי מְשַׂרְטֶטֶת לַמַּיִם הַזּוֹרְמִים נְקֻדּוֹת אֲחִיזָה בַּגּוּף הַלָּבָן.

מַסְבִּירָה אֵיךְ וְהֵיכָן אוֹהֶבֶת שֶׁנּוֹגְעִים בִּי –

בַּשָּׁעָה הַיָּפָה בָּהּ גַּבִּי מֻפְנֶה אֶל הָעוֹלָם.

 

 

 

בין ייאוש לְמִקוֶה

 

*

שׁוּב יוֹרֶדֶת שֶׁבַע מַדְרֵגוֹת

כְּמוֹ יוֹרֶדֶת מֵאָה

עוֹד מַדְרֵגָה וְעוֹד

 

*

וְגַם עַכְשָׁו

אֲנִי מְקַוָּה אֱלֹהִים

לֹא לְקַוּוֹת הַפַּעַם

 

*

וּכְשֶׁעוֹלָה

אֲנִי סוֹפֶרֶת

שֶׁכֻּלִּי בַּחוּץ וְנִזְהֶרֶת

מְאֹד שֶׁהַמַּיִם הַנְּגוּעִים יֵצְאוּ אִתִּי.

 

*

חוֹזֶרֶת לְבֵיתֵנוּ הָרָצוּף אַהֲבָה שֶׁל שְׁנַיִם

שֶׁלֹּא יוֹדְעִים עוֹד מַה לַּעֲשׂוֹת בָּהּ,

עִם רָהִיטֵי-אֵין-יְלָדִים-בַּבַּיִת

וְשֶׁקֶט הַקָּטָן שֶׁמִּזְדַּחֵל לוֹ עַל אַרְבַּע וְקוֹרֵא "קוּ-קוּ"

מִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין שֶׁהוּא עֲדַיִן כָּאן.

וַאֲנִי, פְּתַיָּה שֶׁכְּמוֹתִי, מְכַסָּה אֶת עֵינַי

 

*

אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁלִּי כְּבָר הִגְדַּשְׁתָּ

אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁל מַיִם-לֹא-חַיִּים.

 

*

כָּשֵׁר.

 

*

לֹא אֶשְׁכַּח

בְּאַסְפַּקְלַרְיָא מְלֻכְלֶכֶת בַּמִּקְוֶה בִּרְחוֹב רוֹזוֹבְסְקִי שֵׁשׁ

אֲפִלּוּ אוֹתְךָ רָאִיתִי נִשְׁבָּר לְאַלְפֵי רְסִיסִים

כְּשֶׁהָאוֹר נָפַל וְנִתַּךְ בַּדְּמָעוֹת

 

שָׁלֹש פְּעָמִים הִתְרוֹמַמְתִּי אֵלֶיךָ כְּבוֹדֶקֶת

שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת פֹּה.

 

 

 

אולי הלילה

 

לִפְנֵי נְפֹל שֵׁנָה עַל עַפְעַפֶּיךָ,

כְּשֶׁיּוּטְלוּ צְלָלִים רַכִּים בֵּין הַקִּירוֹת,

אַחַת מִצַּלְעוֹתַי –

תִּמְצָא בֵּין נוֹצוֹת הַפּוּךְ וְהַכְּסָתוֹת

אַחַת מִצַלְעוֹתֶיךָ

וְיַחַד תִּהְיֶינָה

עִיר מִקְלָט.

 

הַלַּיְלָה

בָּשָׂר מִבְּשָׂרְךָ וְעֶצֶם מֵעַצְמִי

יַעֲנוּ לַשֵּׁם אָדָם.

 

 

 

אִלמלא האהבה

 

מֶה הָיִינוּ לוּלֵא הָאַהֲבָה?

גַּם זְכוּכִית שְׁקוּפָה הִיא אַלְפֵי גַּרְגִּירֵי חוֹל קְטַנִּים,

מוֹצָאָהּ מֵרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם,

מִמִּדְבָּרִיּוֹת עֲמֻקִּים, מִיַּמִּים כֵּהִים.

עַכְשָׁו קַל לִשְׁכֹּחַ שֶׁאָנוּ עֲשׂוּיִים טְלָאִים טְלָאִים,

לְהַאֲמִין לַלְּבוּשׁ

שֶׁאָנוּ כֹּה עֲמֵלִים לְהַסְתִּיר בּוֹ

אֶת מוֹצָא הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּקְרְעָה

מִן הַשָּׁמַיִם הַמִּדְבָּרִיּוֹת וְהַיַּמִּים.

 

 

 

למה אני לא אוהבת שקיעות

 

גּוּף בּוֹגֵד אַחֶרֶת מִגֶּבֶר

אָמְרָה לִי סָבָתִי,

אֵינוֹ טוֹרֵחַ לְטַשְׁטֵשׁ אֶת עִקְבוֹתָיו

הַכֹּל נַעֲשֶׂה תַּחַת הָאַף.

 

בְּבֵית הַחוֹלִים מִשְׁגַב לַדָּךְ

מִתְפּוֹרֶרֶת כְּבָר שָׁנִים

תַּחַת גּוּפָהּ הַנֶּאֱנָח מִטָּה בָּלָה.

הַמָּוֶת מִזְדַּקֵּן לְאִטּוֹ בְּחַלּוֹנָהּ, הַגּוּף

כָּבוּי, נֵאֱחָז, וְאֵין לָדַעַת אִם הַנֶּפֶשׁ

עוֹד נֶאֱמָנָה לַגּוּף

שבּוֹגֵד אַחֶרֶת מִגֶּבֶר.

 

 

 

כבר לא, עדיין                                    

 

מְנַתְּחִים פְּלַסְטִיִּים עֲמֵלִים עַל גּוּפֵךְ לְלֹא רַחֵם,

מַכְבְּשִׁים כְּבֵדִים מוֹתְחִים אֶת פָּנַיִךְ,

רַכֶּבֶת חֲדָשָׁה חוֹרֶשֶׁת אֶת קְמָטַיִךְ,

בְּגִילֵךְ עָלַיִךְ לְהִזָּהֵר –

יְרוּשָׁלַיִם

אֲנִי יוֹדַעַת, אַף אֶחָד לֹא נִצָּל מִפִּגְעֵי הַזְּמַן,

גַּם אוֹתוֹת אַהֲבָה מוֹתִירִים צַלָּקוֹת.

 

אֵל מִסְתַּתֵּר בְּכָל חֶבְיוֹן שֶׁלָּךְ,

אַתְּ נִמְתַּחַת אֵלָיו גְּלוּיַת אֵיבָרִים

זוֹקֶרֶת גַּגּוֹת אֲדֻמִּים וּצְרִיחֵי גַּעְגּוּעַ.

בְּלֵילוֹת הַקַּיִץ, הוּא שׁוֹטֵף אֶת חֲרַכַּיִךְ הַכְּמוּסִים

בְּאֶגְלֵי טַל, חוֹפֵן כִּפּוֹתַיִךְ בִּכְנָפָיו הַשְּׁבוּרוֹת

וּמְלַטֵּף אֶת שְׂעַר הַכֶּסֶף, כְּבָר לֹא זְהַב עוֹרֵךְ

וַעֲדַיִן

בְּרַעַד הַלַּיְלָה הַדַּק, אַתְּ נִלְפֶּתֶת בְּחָזְקָה בָּעוֹבְרִים וּבַשָּׁבִים