סופה

סופה

שושנה ויג

אֲנִי חַיֶּבֶת לְהִתְפַּרֵק מִקְלִיפוֹתַי

דֹּק דַּק

שֶל אָסוּר וְמוּתָר

הַיּוֹם מֻתָּר לוֹמַר

עַל הַפֶּלֶא הַזֶּה

טוֹב שֶבָּאתם

יֵש הַרְבֵּה שֶקֶט

בַּשִדּוּרִים אֵלַי

בַּחֲלָקִים הָרֵיקִים

אֲנִי

מַחְבִּיאָה סוּפָה

וְאַתְּ

תּוֹלֶשֶת מִלִּים מִשָּפוֹת זָרוֹת

וּמַטְבִּיעָה גַּעֲגוּעַיִךְ

בְּמִבְטָא זָר

כָּל כָּךְ רָחוֹק נוֹדְדִים

הַחֲלוֹמוֹת

שַעֲרִי בְּנַפְשֵךְ

הָיָה צָרִיךְ לִבְרוֹא אוֹתָנוּ

בּבֹּקֶר שְעָרִי עַל הַכָּר

פָּרוּעַ וּמְפֻזָּר