מחר באופק הבהיר-
שושנה ויג
לוּ יָדַעְתִּי הַלֵּילוֹת
צוֹבְאִים הַגַּעֲגוּעִים
בְּמָצוֹר
אֲנִי בְּמִטָּתִי
מְחוֹרְרִים אֶת הָאֲוִיר
מְנַפְּחִים אֶת חֲלָלֵי הַשָּמַיִם
לִכְדֵי מַרְאוֹת עֲנָקִיּוֹת
נָסָה לִי בָּעֲרָפֶל
נִמְלֶטֶת עַד מוטֵט
נַפְשִי
לֹא הָיִיתִי מַתְחִילָה
עַל גִּבְעוֹת הַכֻּרְכָּר
לֹא זוֹרַעַת אֶת פִּרְחֵי הַבָּר
וְאוּלַי עוֹד
מְעוֹפֶפֶת בָּעוֹלָם
אֶפְשָר אָבוֹא בְּיוֹם רִאשוֹן
בְּיוֹם שֵנִי
בְּיוֹם שְלִישִי
כְּמוֹ חֲתוּלָה שֶשָכְחָה
צוֹרַחַת מִכְּאֵבֵי
אִבְחַת הַחֶרֶב
מָחָר
בָּאֹפֶק הַבָּהִיר
סְתָם שְבִיל שֶל בְּדִידוּת
לוּ יָדַעְתִּי הַלֵּילוֹת
לשוש, אני תמיד מתחברת לשירים שלך, במיוחד בנקודות הכאב. תודה.
לאילנה,
מחר יום האהבה ט"ו באב, הרהרתי בכך היום ונכנסתי למוקה מסויימת אולי מועקה גדולה על ההכרזה המטומטמת על יום זה. מדוע אי אפשר שתהיה אהבה כל הזמן…?
שושנה
שוש,
הכמיהה והערגה עולות מתוך המלים.
תהיתי רבות על הניסוח "לו ידעתי הלילות", הרי יכול להיות שהכוונה: אילו ידעתי את הלילות" או "אילו ידעתי בלילות" ואפשר שהתכוונת שהשורות הבאות ממשיכות את זו – "אילו ידעתי, הלילות צובאים…". אינני בטוחה שהעימוד והתחביר מסייעים לשיר (והדוגמא שלהלן היא רק אחת). לעיתים נראה היה לי שהם רק מסבכים ומתחכמים, בעוד שהאמירה יכולה להיות יפה מאוד כפשוטה. לשיקולך, כמובן.
ואהבתי מאוד את החתולה ששככה:)
מירה
אני הרגשתי בדיוק כמוך ..בעיית התחביר של השיר הטרידה אותי בהתחלה ואחר החלטתי שהתחביר הזה הוא שיוצר את חנו של השיר העמימות מועצמת..
שושנה
יפה הדיבור שמתוך הייסורים, גם אם הייסורים – ייסורים. "אבחת החרב" …
אמיר,תודה לך…
שושנה