בּוֹאָה, לַיְלָה
הוֹ, לֵילִי הַנְּחִילִי
יַתְמוּתְךָ, סַהַר שֶלִּי, מְבֻיֶּשֶת
בְּלֹא כּוֹכָבִים
כְּמוֹ עָקְרוּ הָאוֹרוֹת הַקְטַנִּים וְהוֹתִירוּ אוֹתְךָ
חִוֵּר בְּלֹא נְקֻדּוֹת חֵן מְאִירוֹת
מִטָּה סְתוּרָה בְּלֵב רָקִיעַ
מְבַדֶּרֶת בִּשְמִימוּתָהּ
כִּתְמֵי אַהֲבָה בּוֹדְדִים
בְּמֶרְכַּז הָעוֹלָם
מִטַּת הָאוֹהֲבִים
מִתְרַחֶקֶת כַּפַּנָּס
בַּאֲפֵלַת הַלַּיִל
חִבּוּקְךָ מִתְפּוֹרֵר
כּמוֹ סְוֶדֶר קָרוּעַ
עַיִן וְעוֹד אַיִן
מִתְגַּלְגֶּלֶת הַחוּצָה
הֵן רַק אֶתְמוֹל
זָרְחָה חַמָּה בֵּין נְשִימוֹת עוֹרִי
צוֹחֶקֶת וּבוֹכָה
בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ חֲבוּקָה כַּבֻּבָּה
כִּתְמֵי הָאַהֲבָה בְּחֹמֶר מַלְבִּין
הֵמֵסּוּ
וְלֹא נוֹתָר בִּי סִימָן
אוֹ אוֹת
אוֹ עֵדוּת
הַכָּל נִמְחַק
רַק הַכּוֹכָבִים יוֹדְעֵי סוֹדִי,
נוֹשְאֵי הָאוֹת
מְהַבְהֵבִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת
שושנה ויג
רַק אֶתְמוֹל
זָרְחָה חַמָּה בֵּין נְשִימוֹת עוֹרִי
אני מעתיק – כמו לטעום שוב.
יוסף תודה לך.
ואולי תעזור,
לשיר היה סיום אחר וקטעתי אותו, האם נראה לך שיש להוסיפו?
עד נבוא יחד
לארץ
כתמי האהבה
וגם בשורה כאן ביצעתי שינוי
עין ועוד עין
מתגלגלת החוצה
שוש
מִטָּה סְתוּרָה בְּלֵב רָקִיעַ
מְבַדֶּרֶת בִּשְמִימוּתָהּ
כִּתְמֵי אַהֲבָה בּוֹדְדִים
בְּמֶרְכַּז הָעוֹלָם
מִטַּת הָאוֹהֲבִים
מִתְרַחֶקֶת כַּפַּנָּס
בַּאֲפֵלַת הַלַּיִל
חִבּוּקְךָ מִתְפּוֹרֵר
כּמוֹ סְוֶדֶר קָרוּעַ
שושנה, אני חושב שהשורות האלה מזהירות. אני יודע שרצית לומר יותר, אבל לעניות דעתי עודף חמה וירח, חומר מלבין וכוכבים מסתיר את יופיין.
אמיר, איך אפשר לומר הכל? המילים הרבה פעמים מצמצמות את התחושות ומותירות תחושה של חוסר אונים.
כתבתי, נו אז? בהחלט לא אמרתי דבר.
מעט מדי ואולי עדיף מִלֹא כלום.
שושנה