מציירת במילים, ריאיון עם ד"ר לימור שריר

מציירת במילים, אימאז'ים בכתיבה פרוזאית

ד"ר לימור שריר – שרייבמן, ילידת תל-אביב, בוגרת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, החלה לפרסם בשפה העברית בשנת 2004. את ספרה הראשון פרסמה בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד הבית על האגם.

שני הרומאנים הבאים התפרסמו בהוצאת כרמל אלוהים ואלווירה בשנת 2005 , ו פירות בר אדומים בשנת 2007. בקרוב עומד לראות אור סיפרה הרביעי – דיונות הזהב והכסף. במידה מסוימת הופעתה משולה לגילוי של מטאור או כוכב חדש בעל עוצמת הקרנת אור מבהיק ומרתק. מי שהייתה בנעוריה מלכת היופי של ישראל ואחר כך עבדה כרופאה בבית חולים, עברה מסע אישי שהוביל אותה לעולם הספרותי. ובהגיעה לעולם הספרותי היא מעוררת אותו ומטפחת תקוות בלב הקוראים באשר לעתידה של הספרות. ד"ר לימור שריר שייכת לגל החדש של הסופרים החדשים שתופסים את מרכז הבמה הספרותית. יש בהופעתה הספרותית משהו מרענן ומחדש. בכתיבתה נימה של קול אירופי וזר, והיא משלנו.

בעקבות הריאיון ניתן לגלות עד כמה זוכה היוצרת לתמיכה ואהדה של יוצרים וחוקרים. לא אכביר במילים מיותרות, הריאיון מעניק הצצה לקוראים לעולמה של רופאה סופרת, לעולמה של יוצרת המציירת במילים.

1. מכתיבתך ניכר שהכתיבה מהווה אספקט חשוב בחייך, כתיבה עשירה מבחינת אוצר לשוני ומבחינת עיצוב לשוני מטאפורי מגוון. מהי השפה בעבורך?

תשובה: השפה מבחינתי היא אמצעי ליצור עולם: לחדור לנפש האדם, לעורר בו רגשות וחוויות שלא חווה קודם, לתאר לו מקומות שלא ביקר בהם או לעורר את תשומת ליבו לפרטים שלא שם לב אליהם במקומות המוכרים לו היטב. אין להתעלם גם מהשפעותיהן המסוכנות של המילים : מילים ואידיאולוגיות המבוטאות באמצעותן עלולות להיות חומר נפץ קטלני בעולם האנושי, ויכולות להיות מתורגמות לשדות קרב, למסעות צלב ולמלחמות נוראיות.

2. מן הביוגרפיה שלך ניכר שאת כאישה אדם רחב אופקים, בספר אלוהים ואלווירה ניכר שיש בספר מעושר ידיעותיך מלימודי הרפואה. האם לדעתך הרפואה כמקצוע הכשירה אותך לכתיבה. לדעתי הרופא מנסה לרפא את תחלואי העולם והסופר מתעסק בטיפול בפצעי העולם. האם את מסכימה עם הקביעה הזאת?

תשובה: ללא ספק השכלתי הרפואית תרמה רבות לראיית עולמי ולכתיבתי. עד היום כשאני הולכת ברחוב אני בוחנת את בני האדם בצורה מיוחדת: אני מתבוננת באופן הליכתם, במבנה גופיהם, בחיוורון או בסומק פניהם, בהבעותיהם ומנסה לתאר לי מאלה מחלות הם סובלים. כמו בחיים כך גם כתיבתי מושפעת מהעולם ההומאני של הרפואה בו התנסיתי ואכן, אני חושבת שהשקפת עולמי היא מאוד אוהבת אדם וערה למורכבותה של נפש האדם, לסבלותיו ולבעיותיו.

בתשובה לחלק השני של שאלתך: לדעתי הרופא מתייחס לפצעי העולם ומנסה לרפא אותם. פרופ' נורית גוברין מתייחסת לנקודות החשובות שהזכרת בשתי השאלות הראשונות בביקורת שכתבה לספרי החדש דיונות הזהב והכסף , קובץ סיפורים שעומד לראות אור בימים אלה ואני מצטטת מהכיתוב האחורי המופיעה על הכריכה:

" סיפורים-רישומים אלה חבוי בהם עולם ומלואו, רומן שלם המקופל בדפים מעטים ועצורים. סיפורים רוויי אהבה לאדם על חולשותיו, פגמיו ויצריו. הסיפורים מגלים את כישרונה המיוחד של המספרת לתאר ולהמחיש לקורא את המקומות, המראות, הריחות והנופים, ובו בזמן גם את התחושות, ההרגשות, המחשבות וההתלבטויות של גיבוריה. שפע של דימויים ומטפורות מקוריים המעשירים את המתואר וממחישים אותו. הקורא חש שהוא שותף להתלבטויותיהם ואיכפת לו מה קורה להם. "

אני רואה את עצמי רק עוד חוליה בשרשרת הגדולה של רופאים- סופרים בארץ ובעולם.

3. כאדם יוצר הפקת שלושה ספרים, האם את חשה שהיצירה השתנתה במהלך השנים. סך הכך לא חלף זמן רב, אך האם במבט לאחור את מבינה בבשלות בהתפתחות?

תשובה: ניסיוני בעולם הכתיבה הוא קצר יחסית ואינטנסיבי למדי:

ספרי הראשון: הבית על האגם ראה אור ב-2004 .אלוהים ואלווירה יצא ב- 2005 , פירות בר אדומים –ב- 2007 ודיונות הזהב והכסף ב- 2008 . הספרים זכו לתשבחות מפיגורות ספרותיות נודעות ויחד עם זאת אני חשה שיש לי הרבה מה ללמוד ולהתפתח.

4. בסגנון הכתיבה שלך יש מן הפרוזה הפיוטית, ניכר שאת נמשכת גם לסגנון פיוטי, וגם בוחרת להתמקד בחוויות מסטיות במידה מסוימת. היצירה בולטת בהבלטת תכונות אנושיות של יצירת קשר והבעת רגשות. מה גם שאת באלוהים ואלווירה מצליחה לכתוב כדמות גברית. האם לדעתך כתיבה בגוף של גבר שונה מכתיבה בגוף של אישה?

תשובה: את בהחלט צודקת שבכתיבתי יש מן הפרוזה הפיוטית. כמשוררת מוכשרת בעצמך יש לך את הכלים לבחון זאת. אני עצמי לא חשתי זאת אך המשורר אשר רייך בביקורתו על : דיונות הזהב והכסף מבטא זאת בבירור ואני מצטטת את בקורתו המופיעה על הכיתוב האחורי של הספר:" ספרה הרביעי של לימור שריר דיונות הזהב והכסף הכולל כ"ב סיפורים הפתיעו אותי ברמתם ובשפה העשירה והרהוטה שבה הם כתובים. בקובץ סיפורים זה בולט יכולתה של לימור שריר לבנות סיפור. לצד סיפורים ריאליסטיים מעניינים משלבת לימור שריר גם סיפורים שהם פרוזה פיוטית והסופרת משתבחת בה בכישרון מגוון".

כתיבה בגוף של גבר חוזרת בכל שלושת הרומנים שכתבתי אם כי היא מעורבת גם בכתיבה מפי דמויות של הנשים המתוארות בהם. אינני מודעת לסיבה לכתיבה הזאת. בספרי הראשון: הבית על האגם בה מתוארים זיכרונותיו של רופא מתקופת מלחמת העולם הראשונה, באלוהים ואלווירה מתוארת חליפת מכתבים בין שני גברים: סטודנט לרפואה נכה שיתוק ילדים וכומר קתולי, שניהם ילידי כפר קטן בסיציליה אך בין הנושאים הרבים שהם דנים עליהם : אהבה גשמית ורוחנית, דת ופילוסופיה הם מתארים את הנשים המשפיעות בחייהם מנקודת ראייה גברית.

בפירות בר אדומים בולטת דווקא זווית הראייה של גיבורת הספר: דריה, אישה בסוף שנות השלושים לחייה רווקה וללא ילדים מתוך בחירה אישה משכילה ואסרטיבית וגם רגישה מאוד המשפיעה על הגברים שהיא פוגשת וגורמת להם להשתנות בעוד היא עצמה לא משתנה. אך גם ברומן הזה מתוארות דמויות גבריות שונות ,חילונים ודתיים , ומתוארת ראית עולם גם מהזווית הגברית. בהחלט יש שוני בכתיבה מגוף של גבר ובין הכתיבה מגוף של אישה וניתן לבחון את זוויות הראייה המשתנות בכול ספריי.

5. לימור, מהן התוכניות שלך עד כמה שאת יכולה לפרט באשר לתוכניות שלך כיוצרת. האם יש לך קונפליקט באשר לבחירת העיסוק בחייך? האם יש לך כעת סוג תחושה שהגעת לעסוק בתחום הנפש וזוהי הגשמה עצמית?

תשובה: אין לי תוכניות מיוחדות מלבד הרצון להמשיך לכתוב. העיסוק בכתיבה ממלא אותי בתוכן, מעשיר אותי בין השאר מכיוון שאני קוראת גם ספרים של אחרים, ספרות ישראלית ועולמית ומשתדלת ללמוד ולהרחיב אופקים. כמו כן הכתיבה עוזרת לי להתמודד עם בעיות החיים. בעבר היו לי התלבטויות בבחירת העיסוק, בעיקר לאחר עבודתי כרופאה במשך מספר שנים בבית חולים שיבא ואחר כך כשעזבתי את הרפואה ועברתי לכתיבה. הקשר שלי לרפואה נשמר עדיין באמצעות התנדבותי לעמותת:"רופאים לזכויות אדם". בהחלט אני רואה גם בכתיבה הגשמה עצמית.

6. לימור, נדמה היום כי היד על המקלדת מאוד קלה. כל יום נולד סופר. מהן המלצותייך לכותבים הצעירים או לכותבים החדשים?

תשובה: מטבעי אינני אוהבת לייעץ לאחרים. היום, כעורכת הפרוזה בהוצאת כרמל אני מוצאת עצמי מעודדת יוצרים חדשים. לא מזמן הגיע לידי כתב יד מעניין של כותב מוכשר. חשבתי שהוא אדם מבוגר והתברר שהוא חייל בן תשע עשרה מירושלים. לא פגשתי אותו עדיין אך על סמך הקריאה המלצתי להוצאה להוציא לאור את כתב היד ואכן די מהר הוא הוחתם על חוזה וספר הביכורים שלו אכן יראה אור בעתיד בהוצאת כרמל. יש הרבה אנשים מוכשרים שנידחים על ידי הוצאות הספרים בשל העומס המוטל עליהם במיון מאות כתבי יד ואולי בשל שאיפתם לחפש ספרים בעלי פוטנציאל מכירה גבוהה וכך הולכים לאיבוד כתבי יד של אנשים מוכשרים מאוד וחבל. המלצתי היא שמי שהכתיבה בוערת בעצמותיו לא יתייאש ושימשיך לנסות . כישרון- סופו לבוא לידי ביטוי.

———————————-

ניכר מן הריאיון שלד"ר לימור שריר אישיות רגישה, היא תעניק לספרות העברית משב רוח רענן וחדשני, גם בכתיבתה וגם בעריכתה את ספריית הפרוזה של הוצאת "כרמל" . הופעתה והשתלבותה המהירה בעולם הספרותי מצביעה על שינוי גישה בספרות העברית החדשה. ההווה מצליח לכבוש נתח מן העבר. כותבי ההווה מצליחים להשתלב בהצלחה רבה בקרב כותבי העבר. לימור שריר מוכיחה שיש הערכה אמיתית ותמיכה לכוחות חדשים.

ד"ר לימור שריר, סופרת ועורכת הפרוזה של הוצאת "כרמל". חברת המדור לספרות של המועצה הישראלית לתרבות ולאומנות מטעם משרד התרבות וחברה במועצת "מאזניים"- ביטאון הסופרים העברים.

דיונות הזהב והכסף (ציור במילים) – לימור שריר

לילה. עיני עלטה. מדי פעם נעורים רחשי הרוח, והחול מצליף בפניהם עטויי הרעלות הכחולות של אנשי המדבר. הירח צובע בכסף את החול האינסופי, את עיניהם הגדולות והפקוחות של הגמלים, את רגליהם הדקות והחזקות, את עיניהם השחורות של הגַמָלים, מלכי המדבר, את מבטם העמום והלא מובן לזר שפוקד את המקום. צלצול של ענבלים קטנים נבלע בתוך החול, נעלם בין הדיונות. לפעמים נשמעת אנקת גמל ושוב רוחשת הדממה ועקבות עקרבים דוממים בחול. שיירת גמלים עמוסת סחורות משתרכת לאיטה בתוך הלילה. השמיים שמעל המדבר שלווים כרצועת ים רחב ידיים, זרוע פנסי ֿכוכבים בהירים, מנצנצים וכבים. אלו הם שמיים אחרים שלא נראים בשום מקום, הם בולעים אותך לתוך קרירותם המסתורית והתכולה שנפרשת מעל להט החול ביום, ויורקים אותך חזרה אל תוך דיונות הכסף בלילה. הם מהתלים בך, כאן במדבר איתני הטבע שולטים ואין בִּלתם. לפתע מפלח קול בכי חרישי את דממת המדבר. הקול, מסתלסל ומתחנן. לאור הירח זוהרות דמעות של בדולח מתוך עיניו של הגמל ולידו מחריש הגַמָל. עם עלות השחר שיירת הגמלים ממשיכה לשרך את דרכה אל נאות ֿהמדבר. הירח גווע לאיטו עד שנעלם, והשמש, חיוורת, שולחת את זרועותיה הדקות אל תוך החול. אט אט חודרות הקרניים כמו אלפי תמנונים אל תוך הדיונות וצובעות אותן בלבן. דבשות הגמלים מבהיקות וצמרן עוטה גוון בהיר ורדרד. עיניהם מבהיקות כאבני אודם תחת מעטה ריסיהם, ואוזניהם הרכות והשעירות מתפרשות לצדדים. פרסות רגליהם פוסעות בתוך החול, זנבותיהם המדולדלים נעים בין ירכיהם הגדולות, נעים בשיירה קדימה קדימה אל היעד והרוכבים הכחולים עם עיני הגחלים הלוחשות מתנודדים מעליהם לקצב פסיעותיהם, ופניהם אל השמש. קול בכיו של הגמל הולך וגובר, מלחך את הדיונות ומרחף באוויר החם. אד תכלכל וזחוח מתפשט על פני הסהרה. הדיונות מכחילות לאיטן, ומשתקפות מבעד למעטה חלבי ורך. החום מפשיר את צינת הלילה ושיירת הגמלים מותירה עקבות על החול. מדי פעם מחרידה צעקתו של אחד הרוכבים את השקט. הוא גוער בגמל, דוחק מעט בצלעותיו אבל אחר ֿכך הוא ממתן את קולו, ולוחש מילים עלומות המתגלגלות מתחת לשפמו השחור, המתגלה מבעד לרעלה, מדבר אליו כאל ידיד ותיק. לפעמים הוא מסלסל את קולו ופוצח בשיר בעל ניגון מונוטוני מתמשך, והגמל נראה מנענע את צווארו המפותל לקצב שירת אדונו. לרגעים נדמה שהגמל ורוכבו מתמזגים לדמות אחת הממשיכה לנוע לאיטה אל מול השמש. כפסלים כהים, המתנודדים באוויר, נצפית שיירת הגמלים על רקע המדבר.

לפתע מתמרד הגמל, עומד על מקומו וממאן לזוז. שיירת הגמלים נעצרת. הוא רוקע ברגליו, מעיף על סביבותיו חול דק ובהיר, נחיריו השעירים רושפים, עיניו הגדולות מתמלאות דם וקצף לבן ובוהק עולה מפיו. צמרו סומר ולאור הזריחה הוא נראה כלהבת אש. הוא מנענע בתחינה את צווארו הארוך, זוקף את אוזניו הרכות וזועק לרחמים. רוכבו מחריש. קו רקיע דק בכתום זוהר נמתח מעל הדיונות שנראות עתה כהות, חלקן מזדקרות לשמיים כפטמות של שד עטופות צל עגום. נדמה כאילו קו נוף של ים אפרפר תכלכל ומסתורי מציץ מבין שְדֵי הדיונות. אלה נדמות לעתים למפלצות כהות, רוחשות מזימות בפרפור אחרון של גסיסה. ענני נוצה מעטים משורטטים מעליהן והרוח משייפת וחורצת בחול גלים מעגליים, ולמרגלות הדיונות הגבוהות, מעצבת דיונות קטנות יותר, מין קמרים וקערים, גבעות ועמקים עשויים חול רך, מין בנות דיונות עליזות ומפרפרות בתנועות מעוגלות של ריקוד, פושטות על פני המרחבים, והרוח מלטפת את לחייהן הסמוקות. הגמל מרכין את צווארו ובבתֿ אחת מותח את גופו, מנסה להתרומם על שתי רגליו ולהעיף את רוכבו. עיני הרוכב רושפות כגחלים והן מתמלאות דם. הוא נוטל את מקלו וחובט בחוזקה בגופו של הגמל, מושך חזק ברתמה וקול קללה איומה מפלחת את השקט. הגמל מרים את ראשו בחוסר אונים, כמביט בתחינה לשמיים. יללה חרישית נפלטת מפיו ודמעות זהובות זולגות מעיניו. הוא מתחיל לנוע והשיירה נעה יחד עימו. אט אט מתגבר הזוהר שבשמי המדבר והעננים נמוגים. עתה השמש עולה וצובעת את הדיונות בזהב. הים הדמיוני נמוג ונעלם, והגמלים עוטים את צבע החול. צליל הענבלים הקטנים שלצוואריהם נשמע עליז יותר. תופי הברברים ונגינה מונוטונית נשמעים מרחוק, קולותיהם הולכים וגוברים ומפלחים את דממת המדבר ככל שהשיירה מתקדמת והולכת אל הכפר שבנווה המדבר. חרחורים קלושים נפלטים מפיו של הגמל הזקן ובגוף רופס ומובס הוא פוסע בתוך החול ולידו מחריש הגַמָל, מוליך אותו בשתיקה אל מותו.

שושנה ויג,משוררת
מבקרת, עורכת
 יחסי ציבור