הזמנה לקריאה

המשוררת שוש ויג,דוברת "אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל"
בימים אלה יש מעין פריחה תרבותית בארץ. אני חושבת שהאמירה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" מתאים לאמירה כעת" יש לנו שקט אמנם מדומה ואנו מנצלים אותו עד תום. אף שאנו מצויים במלחמות כל העת, למדנו לחיות עם האתנחתאות שנולדות לנו בין לבין. אמנם היום עדיין אין אנו יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולא חיים בשלום אמיצים עם כל השכנים שלנו, אף על פי כן הצלחנו לבנות לנו איים של שפיות. איים אלה של השפיות נבנים בעזרת אנשי הרוח. אנו מנסים לרפד את ההווה בעולם עשיר אותו אנשי מייצרים לטובת הכלל."

בימים אלה יש מעין פריחה תרבותית בארץ. אני חושבת שהאמירה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" מתאים לאמירה כעת.אומרת שוש ויג משוררת ,דוברת "אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל",וממשיכה " יש לנו שקט אמנם מדומה ואנו מנצלים אותו עד תום. אף שאנו מצויים במלחמות כל העת, למדנו לחיות עם האתנחתאות שנולדות לנו בין לבין. אמנם היום עדיין אין אנו יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולא חיים בשלום אמיצים עם כל השכנים שלנו, אף על פי כן הצלחנו לבנות לנו איים של שפיות. איים אלה של השפיות נבנים בעזרת אנשי הרוח. אנו מנסים לרפד את ההווה בעולם עשיר אותו אנשי מייצרים לטובת הכלל."
שושנה ויג, כותבת כבר כמה עשורים, פירסמה לראשונה בשנת 1980 בקובץ שירה שנקרא "אנתולוגיה חדשה "בהוצאת "תגא". פרסומיה החשובים החלו בשנות האלפיים.
כעשרים שנה התרכזה בבניית הקן המשפחתי, היא נשואה ואם לחמישה ילדים. הפרסום בעשור האחרון נובע מתחושה כי הכתיבה היא שליחות חייה. בלא לכתוב ובלא ליצור יש תחושה של ריקנות. ההעצמה שלה נובעת מן הכתיבה ומן הרצון שלה לשתף אחרים בכתיבתה.
ויג פירסמה רומאן ראשון בשנת 2000 ושמו " דרך העיניים שלי" , הוצאת אסטרולוג. הספר השני שלה "חגיי ועונותיי" גם הוא רומאן, אף הוא התפרסם בהוצאת אסטרולוג בשנת 2002. זה מספר שנים היא כותבת רומאן חדש "עדיין לא הצלחתי לגבש אותו לכדי ספר מגובש. עם השנים אני כנראה, מחמירה והופכת לביקורתית כלפי כתיבתי."
אומרת שוש ויג.

שם ספרך האחרון (2006) הוא "תבואת השיגעון",מדוע החלטת לקרוא לו כך? קרי מה עומד מאחורי השם?
" הספר האחרון התפרסם מתוך שיתוף פעולה עם המשורר בלפור חקק. מתוך הקשר שנוצר בינינו, קיבלתי המון עידוד ממנו, וגם שאבתי ממנו רעיונות לכתיבת הספר. אפשר לומר שיו"ר אגודת הסופרים בלפור חקק שראה את שירתי לראשונה עודד אותי לכתוב. בעקבות הדיאלוג שנוצר בינינו השתנתה השקפת עולמי, במידה מסוימת. אמן צריך להיות בקשר עם אמנים אחרים. אם בקשר גלוי או בקשר סמוי, והקשרים הללו מולידים יצירות . הפריה הדדית זה נקרא.
את כותרת הקובץ שאלתי מן הסיפור הבא:
תְּבוּאַת הַשִּׁגָּעוֹן / ר" נחמן מברסלב
פַּעַם אַחַת אָמַר הַמֶּלֶךְ לַאֲהוּבוֹ, הַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ: בַּאֲשֶׁר אֲנִי חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים, רוֹאֶה אֲנִי שֶׁכָּל הַתְּבוּאָה שֶׁתִּגְדַּל בְּשָׁנָה אַחַת, מִי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנָּה יִהְיֶה נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע. אִם כֵּן נְטַכֵּס עֵצָה.
מתוך: פנחס שדה (עורך), תיקון הלב, סיפורים חלומות ושיחות של רבי נחמן מברסלב, הוצאת שוקן 1982, עמ" 14.
השיגעון הוא בעיניי המתבונן, ואולי יש גם דרך בה האומן מכריז על עצמו, ועל שיגעונו.
הכתיבה בעבורי היא מעין ניסיון לחיות את החיים במספר מישורים, המימד של כתיבת שיר הוא מימד רוחני גבוה, לדעתי. אי אפשר לכתוב כל הזמן, אני מרגישה לפעמים תחושה אמביוולנטית אי אפשר עם הכתיבה ואי אפשר בלעדיה. זהו הטירוף שקיים בכתיבה. כאשר אני מתכוונת לכתיבה, הכוונה היא לכל אמצעי ביטוי שאני מייצרת. גם מאמר לאינטרנט בעבורי הוא מימד חשוב. "התיבה" המילה היא מה שאנו משאירים. ראה איזה חיים יש למילים זמן רב לאחר שהיוצר נעלם. מילים שכתבו יוצרים חשובים נשארים לנצח. "
במקצועך את מורה לספרות וללשון, את בעלת תואר שני בספרות עם ישראל איזה/ו משוררת הכי השפיעה או משפיעה עלייך?
" שי היקר, אין זה סוד שאת כתיבתי הבוגרת אני חייבת למשוררת יונה וולך. את עבודת המחקר שלי כתבתי על המשוררת. במחקרי דנתי בקשר בין הביוגרפיה לבין הפואטיקה.
לאחרונה נתבקשתי לכתוב משהו על המשוררת בקשר לעיתון תל אביבי לרגל תערוכה וזו הייתה חדווה אמיתית שלי. כתבתי על השיר לא יכולתי לעשות עם זה כלום בקובץ שירה של יונה וולך את הדברים הבאים:
בשיר הזה יש מעין פנייה של המשוררת לנמען כלשהו, לא ברור מיהו הנמען. למעשה הפנייה היא לאני של הדוברת, מעין מהלך של שכנוע עצמי . דיאלוג פנימי, המבטא את הקונפליקט הפנימי של הדוברת. תחושת חוסר האונים תחושת הכלום מתחדדת בעיצוב הפואטי של השיר. "הזה" גם נותר בגדר חידה, הוא יכול להיות כל בעייה כל קושי שנשאר תקוע בחייה של הדוברת בלא אפשרות לנייד אותו. מצד אחד נמצא אצלי בידיים ומצד שני לא יכולתי לעשות איתו כלום. יש בשיר מימד של שיר ארספואטי, כלומר הלבטים של הכותב, שאולי לא הצליח להבהיר למה כוונתו, לא הצליח להעביר את הדברים בטון הריטורי המתבקש. לא הבינו אותי כהלכה. ולכן התחושה שיכולתי לגמגם. השיר מבטא כאמור את העמידה של הדוברת וגם את המשחק הלשוני שלה עם העברית, כאשר האני אינו זכר ואינו נקבה, כיוון שהיא גם משתמשת בדימוי שלה לילד קטן העומד כשסינר קשור לצווארו. התחושה שצריך להתחיל מחדש ששום דבר לא נלמד .
אני לא מאמינה שאני מושפעת רק משירתה של יונה וולך. אני כיוצרת מושפעת כל הזמן מכל מה שסובב אותי. דמויות שאני פוגשת, מראות שאני רואה, חוויות שאני חווה. אני ממשילה זאת לתכונה מסויימת שכנראה, קיימת בי ואולי ביוצרים נוספים. היוצר מסוגל לקלוט כמו בלש או כמו ספוג. יכולת ההתבוננות של היוצר היא מאוד גבוהה. ככל שיוצר מסוגל לקלוט מתמונה או ממילה המון אינפורמציה ומסוגל לתרגמה למילותיו הוא מצליח לברוא יצירה שיש בה חיות. אני קוראת הרבה וכמובן, מושפעת מן היוצרים העכשוויים.
אתה יודע, שואלים סופרים לפעמים מי היוצרים שהשפיעו עליהם או איזה ספר השפיע עליכם. אני שונאת את השאלה הזאת. במידה מסוימת אנו יונקים תרבות כל הזמן ואנו מחליפים את הפטמות של היניקה כל הזמן. זה משול לאכילה. אנו אוהבים לגוון, וכך גם לגבי הכתיבה היא משתנה גם בעיניי המתבונן. יש תקופות שיוצר או יצירה מסוימת יראו בעיניך כפסגת היצירה ויש תקופות שהיצירות לא ידברו אליך. לכן, כאשר הם מגדירים יוצרים שהפכו לקלאסיקה בעיניהם נדמה לי שהם לא באמת קראו ספרים אלה. אני רק יכולה להעיד על הספר האחרון שריגש אותי לאחרונה ואף הותיר בי רצון שלא ייגמר לעולם הוא ספרה של הסופרת רותי רום. "אהבה מודרנית אני יודעת" . התחושה כשמסיימים ספר טוב או יצירה מעולה, היא אפילו תחושה של כעס כיצד הספר הסתיים ובכך נזרקת מן העולם הבדיוני של הספר וזו הייתה הרגשתי בסיום ספרה של רותי רום.
לכן, כפי שכבר כתבתי, הדבר משתנה כל הזמן…"
האם זה נכון שכשמלמדים אותנו שכוונת המשורר היא…באמת כוונתו עולה בקנה אחד עם מה שמלמדים?
"אוי, שי, השאלה הזאת לא באמת התכוונת אליה. מה כבר אני יכולה לענות לך? האמת, כשאני מלמדת ספרות אני מנסה לשכוח את היותי משוררת וסופרת. אני מפרידה בין שני העולמות. בני העשרה לא בדיוק קוראים כפי שאנו מייחלים שיקראו. אני מאמינה שצריך לטפח את לימודי השפה ואוצר המילים של ילדי ישראל. יש לנו בעיה בהנחלת השפה העברית באופן טהור. בעולם שמוצף במילים לועזיות, או כאשר המדיה של האינטרנט כובשת לה מקום מרכזי צריך לטפח את השפה בעבור ילדי ישראל. צריך למצוא דרך לעודד תלמידים לאהוב ספרות וגם טקסטים תנכ"ים. בלא העושר האינטלקטואלי שלנו לא נוכל להתקיים כעם שוכן בכבוד בארצו. לטעמי, לימוד השפה והספרות בבתי הספר כשהמתכונת היא לימוד לקראת בחינות ושינון של חומר לא מוביל למצב מעודד ולאהבה של הספרות. צריך לעודד פתיחות ויצירתיות ולשלבה במערכת החינוכית במידה רבה יותר. צריך שיעניקו לתלמידים הערכה על יצירתיות ולא רק על שינון והעתקה של חומרים שמישהו אחר כתב. הייתי מעודדת תחרויות כתיבה ויצירה בקרב בתי הספר.
גם תחרות של איות נוסח אמריקה. גם זה חסר בנוף שלנו כשוחרי תרבות. "
לאיזה ספרות את יותר מתחברת,לספרות "דור המדינה" או לשירה הצעירה?
"אוי, שי, זה קצת מצחיק זה כמו השאלה ששואלים ילד, את מי אתה אוהב? את אבא שלך או את אמא שלך? או את אח/ות שלך? האמת, שלא ניתן לכתוב בלא קשר לאלתרמן , בלא קשר לארז ביטון, בלא קשר לעמוס עוז, אהרון מגד. אני כילידת הארץ מאגדת בתוכי זיקה לכל היוצרים. גם באופן סמוי וגם באופן גלוי. בשירה הצעירה אני מבחינה גם כמבקרת בשירה הצעירה בקולות רבים. אין ביכולתי לגלות את כל האורות שהם מפיקים. האמת, רואים המון אורות מנצנצים ויש המון עושר רוחני גם בתל אביב וגם במקומות נוספים בארץ.קיים רעב וצימאון של יוצרים רבים וגם הקהל צמא למפגש עם היוצרים. צריך לעודד מפגשים עם יוצרים גם בפריפריה. אולי אתה תיזום אירוע ספרותי בנצרת עילית. ותזמין אותי."
(אתר "עתיד לנצרת עילית" מתכנן ארוע גדול ומכובד בעוד כחודשיים ואכן תוזמני אחר כבוד,וכן כל החברה" מ"אגודת הסופרים" )
מה את עושה בשעות הפנאי כשאת לא כותבת ולא מלמדת?
"אני אוהבת לטייל. ולפגוש אנשים . אני חולמת שיהיה לי מספיק פנאי וכסף לטייל בעולם . מה שלא עשיתי בגיל עשרים אעשה בזמן החדש הזה. כדי להגשים זאת צריך בריאות. וכעת משום מה גופי בוגד בי.
" עָנָה לוֹ, שֶׁעַל כֵּן יָכִינוּ לְעַצְמָם תְּבוּאָה שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לֶאֱכֹל מֵהַתְּבוּאָה הַנַּ"ל. וְעָנָה לוֹ הַמֶּלֶךְ: אִם כֵּן, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לְבַד לא נִהְיֶה מְשֻׁגָּעִים, וְכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה מְשֻׁגָּע, אָז יִהְיֶה לְהֶפֶךְ, שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה הַמְּשֻׁגָּעִים. עַל כֵּן בְּוַדַּאי נִצְטָרֵךְ גַּם כֵּן לֶאֱכֹל מֵהַתְּבוּאָה. אֲבָל נְסַמֵּן עַל מִצְחֵנוּ, שֶׁנֵּדַע עַל כָּל פָּנִים, שֶׁאֲנַחְנוּ מְשֻׁגָּעִים. שֶׁאִם אֶהֱיֶה מִסְתַּכֵּל עַל מִצְחֲךָ וְכֵן כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל עַל מִצְחִי נֵדַע מֵהַסִּימָן שֶׁאֲנַחְנוּ מְשֻׁגָּעִים"."

http://enter-system.com/28214/גיליון-106–