שבר ענקי/שושנה ויג
לְדוֹדָה שֶׁלִּי דֶּנִיז
יֵשׁ שֶׁבֶר עֲנָקִי
הִיא לֹא מְגַלָּה עָלָיו
לְאַף אֶחָד.
לְדוֹדָה שֶׁלִּי דֶּנִיז
יֵשׁ שֶׁבֶר בַּלֵּב
הִיא מְבַכָּה
אֶת אָבְדָן גִּזְרָתָהּ הַצָּרָה
מִתְבּוֹנֶנֶת בִּתְמוּנָה
בְּשָׁחֹר לָבָן
וְלֹא מַאֲמִינָה
הִיא הָיְתָה חֲטוּבָה.
לַדּוֹדָה שֶׁלִּי דֶּנִיז
יֵשׁ שֶׁבֶר
הַלֵּב שֶׁלָּהּ לֹא רוֹצֶה
לַהֲפֹךְ לְדִינָה
כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת לָהּ דִּינָה
הִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהִפָּטֵר
מֵהָעִבְרִית וּמִתְחַנֶּנֶת
בְּצָרְפָתִית
"דֶּנִיז!"
לַדּוֹדָה שֶׁלִּי דֶּנִיז
יֵשׁ שֶׁבֶר
הִיא לֹא שָׁכְחָה לְרֶגַע
מֵנַיִן בָּאָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
כְּבָר שִׁשִּׁים שָׁנָה
הִיא תְּלוּשָׁה כָּאן מֵאֶרֶץ אֲבוֹתֶיהָ,
טוּנִיס.
לַדּוֹדָה שֶׁלִּי דֶּנִיז
יֵשׁ בַּקָּשָׁה אַחַת
תִּמְחֲקִי מֵהַשִּׁיר שֶׁלָּךְ
אֶת הַמִּלָּה
"עֲרָבִית"
אָנוּ לֹא דִּבַּרְנוּ עֲרָבִית!
אַל תְּאַמְּצִי לָךְ תַּדְמִית שֶׁגַּם אֲנִי בָּאתִי מֵאֶרֶץ עֲרָבִית
וְאִם בָּאתִי מִשָּׁם לֹא דִּבַּרְנוּ עֲרָבִית
דּוֹדָה שֶׁלִּי דֶּנִיז
נִסְּתָה לִמְחֹק בְּלִיל שָׂפוֹת שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּיַלְדוֹתִי
וְאִם לֹא אַסְכִּים
הִיא תִּמְחַק לִי אֶת הַמִּלָּה
'עֲרָבִית'
מִתּוֹךְ הַשִּׁיר שֶׁלִּי עַל עוּגִיּוֹת יוּ יו טוּנִיסָאִיּוֹת.
מֵהַמִּטְבָּח שֶׁל אִמִּי הִיא תִּמָּלֵט
רַק שֶׁלֹּא תְּזֹהֶה עִם מוֹרֶשֶׁת עֲרָבִית
כְּשֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלִּי יַגִּיעַ לְנוֹרְוֶגְיָה אֶל בִּתָּה
תִּהְיֶה שֵׁם מִלָּה מְחוּקָה,
גַּם אִם אֵינִי מַרְשָׁה לָהּ
הִיא תַּשְׁאִיר שָׁם כֶּתֶם שָׁחֹר.
דּוֹדָה שֶׁלִּי הִיא צָרְפָתִיָּה יְהוּדִיָּה יִשְׂרְאֵלִית
מְדַבֶּרֶת עִבְרִית צָרְפָתִית
רַק אֶל תַּזְכִּירוּ עֲרָבִית!
יופי של שיר על תדמיות ועל נסיונות עקשים ונואשים לשנותן.
מזכיר לי הבדיחה הישנה על חשבון יהודי מרוקו שכדי להסתיר את מוצאם אמרו שנולדו ממול לדרום צרפת
תודה
שוש
אתה יודע, אהוד, הבדיחה מרגיזה קצת, אני חושבת שהשבר של דודתי הוא שבר אישי וגם שבר לאומי. זו הבושה והרצון להימלט מתחושות שכנראה, אמיתיות.
שוש
אהבתי דני
הדודה דניז היא דוגמא מובהקת ליהודיה לא כל כך צעירה ששורשיה באדמת ארץ רחוקה. השפה הצרפתית, שאומצה על ידי שכבת היהודים המשכילה שם, המשיכה ללוותם גם אחרי עלייתם לארץ.השפה בה דברו הוריה,היא בוודאי גם השפה שבה הדודה חושבת, סופרת וחולמת גם היום. הערבית, שהיתה שפת העם הפשוט, נשארה בתודעתה כשפה נחותה, שאין להתהדר בה. השבר של הדודה אינו מדווה פרטי.הוא שברו של היהודי הנודד.הוא גם לא יאוחה במהרה.
חיה בנצל
הדודה דניז היא דוגמא מובהקת ליהודיה לא כל כך צעירה ששורשיה באדמת ארץ רחוקה. השפה הצרפתית, שאומצה על ידי שכבת היהודים המשכילה שם, המשיכה ללוותם גם אחרי עלייתם לארץ.השפה בה דברו הוריה,היא בוודאי גם השפה שבה הדודה חושבת, סופרת וחולמת גם היום. הערבית, שהיתה שפת העם הפשוט, נשארה בתודעתה כשפה נחותה, שאין להתהדר בה. השבר של הדודה אינו מדווה פרטי.הוא שברו של היהודי הנודד.הוא גם לא יאוחה במהרה.
חיה בנצל