אוקיינוס הקברניט
לאחר שהופרדו הרי גלעד מהרי שומרון
נחשפה אם הצבים הגדולה
נושאת על שריונהּ מיליוני שְנוֹת אשְׁמה
על שלא הצליחה לשאת את העולם על גבה
לכן נחבאה בין שכבות הבזלת
ולאחר שהופרדו ההרים זה מזה
בקע שריונה החום עטוי ירוקת
ולא הייתה לה עוד ברירה מלבד להגיח אל האור.
סביב גופה נגלה עיגול מושלם של אבנים לבנות
אך היא ידעה שאין זו אלא קללה
היא הביטה למעלה וראתה את הלבנה
הביטה למטה וראתה שהעיגול הוא הטבעתה
ורק אם תפורק שלמותו ינוע הירח,
ישיב לים את גאותו
ותוכלנה ביציה לבקוע ולשוב אל המים.
לכן החלה בהפרדת האבנים
וכל אבן שזזה יצרה תנועה של הלבנה
וכל אבן שהופרדה מן העיגול המושלם
החסירה מן הירח פיסה
וכשהסיטה את כל האבנים
שבה הלבנה אל מילואהּ
ואז ידעה אם הצבים הגדולה
כי תם החודש.
אני מעלה כאן שיר נסיוני המיועד לפרוייקט וידאו ארט אשר אני משתתפת בו.
הפרוייקט עוסק בבניית מיתוסים ארצישראליים ואני אשמח לשמוע דעות שונות על השיר
תודה רבה, חגית.
חגית, עצם המונח "מיתוסים ארצישראליים" אומר דרשני מאוד. ישנם מיתוסים עבריים עתיקים, שחלקם מוכר לנו גם מהתנ"ך. האם הכוונה ליצור מיתוסים בעידן שלא יוצר עוד מיתוסים במובן המקורי של המלה?
מיתוס מציין היום באופן בזבזני למדי כל נראטיב חברתי תרבותי. מניח שלא זו הכוונה.
'אם הצבים הגדולה' לוקח אותי למיתוסים סיניים או פולינזיים.
אמיר, הבנתך את המיתוס הזה יפה מאוד.בעיקר הבחנתך שהוא מושפע ממיתוס סיני. לאיזה מיתוס אתה התכוונת?
את נוגעת פה בחמרים 'שלי' ועושה את זה יפה מאד.
זה עשרות שנים אני מנסה לעשות משהו עם החמרים האלה. לדעתי לא חסרים כאן מיתוסים, אלא שעד כה הם לא נחשבו רלוונטיים לאמנות החדשה הנוצרת בארץ זו שפניה לניו יורק ולא להרי גלעד. אולי משהו מתחיל להשתנות. הלוואי!
הטקסט, בכל אופן, יפה מאד.
סבינה, תודה רבה. אינני בטוחה מה אני חשה אל השיר הזה, אך תגובתך גרמה לי לחוש שמחה על שחשת אליו קירבה. הוא באמת שונה מכל מה שאני מכירה והוא עדיין זר בעולמי. כמה מוזר, שלכתוב על מדינה באמריקה קל יותר מאשר על הרי שומרון. כן, זה שינוי.
הכוונה בבניית המיתוסים היא לעסוק בכוחות הנשיים, נקביים, אשר מניעים את העולם.
זה מרתק לחקור דווקא את מה שקיים מתחת לאף. למשל, הגילוי שהרי גלעד והרי שומרון בעצם היו מחוברים פעם ובעקבות השבר הסורי אפריקאי הופרדו בתהליך של מיליוני שנים. זה מרתק להמשיך ולחקור את נושא השבר.
איך זה שינוי אם סבינה עושה את זה 40 שנה
לטעמי השיר-ספור-אגדה מרתק, מענין, מסקרן וחובק בתוכו מספר רב של
נושאים.ממיקומה בשסע של אמא אדמה, אותה האחת, מצריבת האשמה להיותה מבינה באופן טבעי וטהור שהחיים בהכרח אינם מושלמים, ולקיחת חלק פעיל בגלגול מחרוזת המזל והזמן אלי החדש. המבנה שלו מתחבר נפלא לוידיאו ארט אשר אשמח לראותו בהמשך.
יהודה, כמה טוב לשמוע את קולך והוא מבשר טובות.
חגית, מקסים. עוד..עוד בבקשה..
אכן כוחות נשיים. נחמד לשם שינוי שלא נדרשה התערבות גברית לשינוי. מיתוס חדשני דוקא . לעניות דעתי . ראי תגובתי אצל סבינה. יישר כוחך. זה מה שצריך לעשות . כלל לא מיושן .
למעלה זו אני שכחתי לשנות את הכינוי , כמו שצפתה רונית….
שיר יפה מאוד. אני לא יודעת אם מדבר על מיתוס קדום אבל יוצר תחושה של מיתוס, כתוב באותם החומרים: אמא אדמה, כוח עליון, גורל, הקרבה, יעוד, מעגלי חיים.
איזו צבה! גם אם לא נשאה את העולם על גבה,
לקחה אחריות על מעשה יקומי אחר.
לי השיר הזה נראה כמו קישקוש, סליחה על ההגדרה. הוא לא מעניין, לא מקורי ונראה לי כאילו נכתב כתרגיל או כלהטוט ולא מתוך קירבה נפשית או צורך אמיתי של משורר לכתוב. לכן איני מוצא בו ולו קמצוץ אותנטיות, למרות שכישרון הכתיבה כמובן קיים גם בו.
דברים הפוכים לחלוטין ברצוני לאמר על "תשעה שירים לשמואל", אותו/ם קראתי לראשונה לפני כמה ימים. אני חושב שמדובר ביצירה מעולה ומופלאה, לא פחות.
רציתי לספר לך וסיפרתי בינתיים לסבינה, שלמעשה יש כבר במקורותינו הרמזים למיתוסי הרים קדומים של הדת העברית הקדומה. צריך רק לדעת מה לחפש שם.
הנה למשל, האזכור בתהלים סח "הר גבנֻנים הר בשן":
'בשן' הוא פתן (באוגריתית בת'ן), ואת ראשית הפסוק יש כמסתבר לקרוא "הר גב-נונים": 'נון' פירושו דג, אבל בדיאלקט האוגריתי נקרא כך גם נחש הים המיתולוגי (ת-נין).
כלומר, הרי הבשן קשורים למלחמת בעל (או יהוה) נגד האל ים ומפלצותיו – רהב, תנין וכל כת דלֵיה, וההרים הללו נחשבו כנראה לשרידי גופותיהם המובסות.