בבית חסדים נושבים
בדבש ובלחם
מצמידים שבר לשבר
בבית שוקעים חייו ונחרטים הכתלים
מרוּחו הנִסְדקֶת
האם אוכל עכשיו לפְרוֹם דָּמו מדַמִי
להשיל מעלי חַלִיפת עוֹרו
לְתלוש ציפוֹרְניו כְּכַפְתוֹרִים.
עכשיו לנפֵּץ את צִלו מְהקיר
באש הדְבַש שיני מאדימות .
עולים שיריו אל אודם האוויר
ומתחת לרגלי רועדת אש פנימית
ותשוקה לא משוחררת
מסכנת הכל מסביב.
חזק ! שלם!
היי חגית
כתוב בסלע…
להתראות טובה
אני אוהבת את הלשון המטאפורית, את התשוקה, את הצבעוניות ואת הסנסואליות הקטיפתית והעשירה. יפה!