אוקיינוס הקברניט
גם באמצע ינואר פוסע הרמן בלי חולצה בין חדרי הבית. שתיקה הרסנית מתלבה בחלל. מכונת הכביסה מתייגעת אך הניקיון אינו מגיע. הוא תולה את הכבסים על החבלים במרפסת האחורית. רגליו יחפות, מכנסיו חושפים את קצה תחתוניו השחורים. גבו רכון מעל סף המעקה, תלתליו סופגים שמש קרה, מחשבותיו שקועות בספר מסעות ימיים. הוא תולה את הכבסים כספן הפורש מפרשים. אחר כך ניגש אל המקרר ומרשרש בשקיות הקפואות אחר לחם. נואש הוא שב אל המיטה. שם ממתין לו ספר אחר.
"את רוצה ללכת לאכול משהו?"
"אין לנו לחם?"
"יש לנו שלוש פרוסות."
"אז תאכל אותן."
הוא מרכין את ראשו ונעלם בחדר השני. פושט את בגדיו, מניח את כפות רגליו על השולחן, לצד מסך מחשב כבוי. רגליו ארוכות. כף ידו כרוכה סביב ירכו, תלתליו מקיפים את עיניו הטובות. תחתוניו השחורים נושקים לטבורו. הוא יושב לבדו ומדבר אל עצמו. קורא בספר דק ובהיר, מגבש תיאוריות על מרחבים ימיים. מחפש אחר מקומו בלב הים. אם היה יכול היה יושב מהבוקר עד הערב וקורא. בקלות אפשר לכנותו גאון. הוא זוכר משפטים שלמים ששמע באותו רגע. הוא יכול לצפות בסרט ומיד לחזור על כל משפט ששמע. ואם אהב את המונולוג או הדיאלוג לא ישכח אותם לעולם. לכן הוא קורא אידיאלי. הוא זוכר כל מילה, סצנה, תמונה ורגע שקרא בספר. הוא ביבליופיל. אם היה יכול היה משקיע את כל זמנו בחיפוש אחר ספרים. ספרים נשלחים אליו בדואר. ספרים מחכים לו בפינות רחוב. לספרים יש בעלות על הרמן. זה הדדי. תמיד יקנה ספרים חדשים וימצא ישנים. הוא עובד בספריה. זה המקום המושלם עבורו. לא היה מעדיף לעבוד במקום אחר. פעם עבד במטבחים לוהטים. את כל כוחו השקיע מאחורי הכיריים. לילות שלמים עבד בפרך. גאון שנחבא אל הכלים. ציוניו באוניברסיטה תמיד היו מצוינים. סיים בהצטיינות יתירה את לימודי הפילוסופיה והספרות. כתיבתו פיוטית ומרתקת. גם כשהוא כותב מאמר מסתתר בתוכו סיפור. כשעבד במטבח היה עומד מאחורי הכיריים כשבראשו בוערים ספרים שלמים. ידע להפוך כל רגע במטבח לסיפור ולכד את כל הדמויות מסביבו עד הפרט האחרון.
"היית יכול להיות מאושר יותר עם אישה אחרת." אלבה חושבת. "אם רק היית מוצא איזו אישה שתנקה את ביתך ותכבס את בגדיך, תביא הביתה משכורת של עשרת אלפים בחודש. מישהי בלי יומרות של אמנית. מישהי שקשורה היטב לאדמה ויודעת לסרוג ולתפור בגדים. שיודעת לטגן שניצלים ועבודתה בחברת המחשבים שמורה היטב. מישהי עם גוף רך, פנים נעימים, עור חיוור ושיער ארוך בצבע בוץ."
"אם תביאי לנו 3,000 שקלים בחודש זה יהיה נפלא. את תצילי אותנו." הרמן משיב לשוכבת במיטה. אלבה החליטה לקום ולחזור לשולחן, לכתוב אל אלוהים. לקדש את שמו האהוב. להתכוון אליו. רק אליו. להתאחד עם אהבתו. מישהו הדליק זיקוק בשמים ובישר על סוף עונת החגיגות.