אוקיינוס הקברניט
"עדיף ללכת ללשכת התעסוקה מאשר לא ללכת בכלל."חשבה אלבה "ממש לא לזוז. להתעורר באמצע הלילה ולבכות. לקום בצהריים ולהזיל דמעה נוספת. עדיף ללכת למשרד ממשלתי. לנוע. להזיז את הירכיים ולדווש על האופניים. להתרחק. להתכוון בכל הלב לצאת מן הקיפאון. לסרב לאי האהבה. לתת יד ולהוציא את עצמך מהבוץ."
שום דבר לא יקרה בלשכת התעסוקה. לא מגיע לה כסף כי לא עבדה במשך שנים ארוכות. הפקיד יהיה אדיב וסבלני. הוא יחפש עבורה עבודה. קולו רך ומבין. אוזניו פקוחות לרווחה. הוא כותב על הצג 'משוררת וסופרת' ומתחת לתואר הנכסף מופיעה המילה הגדולה:
א ב ט ל ה.
שום דבר לא יקרה בלשכת התעסוקה. לא מגיע לה כסף כי לא עבדה במשך שנים ארוכות. הפקיד יהיה אדיב וסבלני. הוא יחפש עבורה עבודה. קולו רך ומבין. אוזניו פקוחות לרווחה. הוא כותב על הצג 'משוררת וסופרת' ומתחת לתואר הנכסף מופיעה המילה הגדולה:
א ב ט ל ה.
זהו. פטיש המציאות עשה את מלאכתו. הבועה התנפצה.
מאחוריו אור בהיר זורח בחלון ומאות מגדלים עמוסים במשרות תפוסות. למרגלות לשכת העבודה מתרחשת הפגנת נכים, נכה דוחף נכה בעגלה, גברים צעירים שאיבדו את רגליהם במלחמה דוחפים את עצמם בעליית רחוב קפלן, שואגים בשופרות אל עבר משרדי הצבא. המפקדים נעולים במשרדיהם, השופר שואג אל חלונות נעולים.
"יצאנו אל הקרב לא היססנו!" הם זועקים. איש נשכב באמצע הכביש, חייל זקן בכומתה אדומה נגרר על כיסא גלגלים. שוטרים משקים נכים במים. גברים שבורים מאבדים את כוחותיהם האחרונים ונופלים חלל על הכביש.
"רבין, אהוד מפקיר אותנו," זועקים השלטים.
"יצאנו אל הקרב לא היססנו!" הם זועקים. איש נשכב באמצע הכביש, חייל זקן בכומתה אדומה נגרר על כיסא גלגלים. שוטרים משקים נכים במים. גברים שבורים מאבדים את כוחותיהם האחרונים ונופלים חלל על הכביש.
"רבין, אהוד מפקיר אותנו," זועקים השלטים.
לשכת התעסוקה יצאה להפסקת צהריים. שוטרים מנתבים את הדרך לנכים. איש עם קביים עטוף בדגל ישראל כטלית עומד מול המכוניות הצופרות ובידו שלט:
"מבצע חיסול: נכי צה"ל!"
באמצע הצומת אמבולנס דומם. הנכים מטפסים במעלה הכביש: "רבין, לנכי צה"ל אתה חסר!" קצינים שמנים תולים אגודלי ברזל בחגורותיהם. על השולחן במשרדי הגנרלים החלה ארוחת הצהריים.
היום פסק הגשם. השמים בהירים אבל קר מאוד. בשולי הכביש שוטרים משחקים במלחמה, מכים זה את זה במקלות ומיד מתחבקים. שוטרים עבי כרס עם M16 וטלפונים סלולאריים וכומתות ירוקות וזרועות מוכנות לחבטה. עיניים בורות ולשון מקללת. על הספסל שוטר שמן מעסה כתפי שוטרת עבה. המפקד מקים את השוטרים על רגליהם והם צועדים במעלה הכביש. הנכים גולשים במדרון, ידיהם מונפות לאוויר, משוחררות מדחיפה, מתירים לרוח להשיל מעל ראשם את הכומתות האדומות. אך הצופרים עודם רועמים: "גם אתה לא רוצה שייקחו ממך כל מה שקיבלת!"
הנכים נעצרים במרכז הצומת אך תנועת המכוניות סביבם אינה פוסקת.
מול עיני אלבה מגלה הפקיד השמנמן אדיבות. הוא מאזין
למספר השנים הרבות שלמדה באוניברסיטה ומביע צער. "עלייך לחשוב לעבוד כמזכירה." הוא מציע. "העיקר שיכנס לך כסף בסוף החודש. לכי לראיון. רק אל תגידי להם שאת רוצה לעזוב בקרוב. אולי תעבדי כמוכרת? אולי כעוזרת לגננת?"
"אני אהיה מצוינת כמורה. כל חיי למדתי. אני יכולה לתרום לחברה."
"מבצע חיסול: נכי צה"ל!"
באמצע הצומת אמבולנס דומם. הנכים מטפסים במעלה הכביש: "רבין, לנכי צה"ל אתה חסר!" קצינים שמנים תולים אגודלי ברזל בחגורותיהם. על השולחן במשרדי הגנרלים החלה ארוחת הצהריים.
היום פסק הגשם. השמים בהירים אבל קר מאוד. בשולי הכביש שוטרים משחקים במלחמה, מכים זה את זה במקלות ומיד מתחבקים. שוטרים עבי כרס עם M16 וטלפונים סלולאריים וכומתות ירוקות וזרועות מוכנות לחבטה. עיניים בורות ולשון מקללת. על הספסל שוטר שמן מעסה כתפי שוטרת עבה. המפקד מקים את השוטרים על רגליהם והם צועדים במעלה הכביש. הנכים גולשים במדרון, ידיהם מונפות לאוויר, משוחררות מדחיפה, מתירים לרוח להשיל מעל ראשם את הכומתות האדומות. אך הצופרים עודם רועמים: "גם אתה לא רוצה שייקחו ממך כל מה שקיבלת!"
הנכים נעצרים במרכז הצומת אך תנועת המכוניות סביבם אינה פוסקת.
מול עיני אלבה מגלה הפקיד השמנמן אדיבות. הוא מאזין
למספר השנים הרבות שלמדה באוניברסיטה ומביע צער. "עלייך לחשוב לעבוד כמזכירה." הוא מציע. "העיקר שיכנס לך כסף בסוף החודש. לכי לראיון. רק אל תגידי להם שאת רוצה לעזוב בקרוב. אולי תעבדי כמוכרת? אולי כעוזרת לגננת?"
"אני אהיה מצוינת כמורה. כל חיי למדתי. אני יכולה לתרום לחברה."
"אין לנו צורך במורים לספרות. יש צורך בלימודי מדע. לא בספרות. אין לנו צורך במורים. לא, גם אין לנו השתלמויות או הכשרות. קחי את מה שיש. העיקר שיכנס לך כסף בסוף החודש. אתם מגבשים עדיין את חייכם. קחי את זה לאט. התאזרי בסבלנות."
"החיים שלי תלויים בזה," אלבה לוחשת "בעלי רוצה לעזוב אותי. אם לא אביא כסף הביתה הנישואים שלי גמורים."