בננות - בלוגים / / ולא עזבת
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

ולא עזבת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אָהַבְתִּי אוֹתְךָ כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתָּ וְתָלִיתִי מְנוֹרוֹת עַל רָאשֵׁי הַשְּׁקָרִים

הָיִיתִי אֲחוֹתְךָ הָרָעָה, אִמְּךָ הַחוֹרֶגֶת, בִּתְךָ הַסּוֹרֶרֶת

פָּתַחְתִּי אֶת כָּל הַבַּקְבּוּקִים וְלֹא סָגַרְתִּי אֶת הַשְׁפוֹפֶרֶת

הָיִיתִי כָּל מָה שֶׁשָּׂנֵאתָ

וְאָהַבְתָּ אֶת שׂעֲרִי שֶׁאַף אֶחָד מֵחֲבֵרֶיךָ בּוֹ לֹא יִגַּע

וּבָנִיתָ לִי מַדָּף וְלֹא חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ וְלֹא הֵעַפְתִּי אֵלֶיךָ מַבָּט

בָּחוּץ חֲתוּלִים לָחֲשׁוּ בִּשְׁמִי וְיָרַדְתִּי אֲלֵיהֶם לְהֵעָלֵם בֵּין גַּלְגָלֵי מְכוֹנִיּוֹת

בַּאָפֵלָת הַבֹּקֶר צָרַחְתִּי אֶת שִׁמְךָ וְהִתְחַנַּנְתִּי שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב

וְלֹא עָזַבְתָּ אֲבָל הֵצַּבְתָּ תְּנָאִים

אָסַרְתָּ עָלַי לִהְיוֹת לאֲחֵרִים. וְלֹא הָיִיתִי לְאִישׁ מלבדְךָ

עַל הַמַּדָּף הִנַּחְתִּי סֵפֶר בּוֹ כָּתַבְתִּי אֶת שִׁמְךָ וְנָתַתָּ לִי יַלְדָּה

וְהָיִיתִי רַק שֶׁלָּהּ. וְלֹא הִנַּחְתָּ לִי לְהָרִים רָאשִׁי בְּגַאֲוָה יהירה

דָּאַגְתָּ לצניעותי וְלֹא הֶאֱשַׁמְתָּ אִישׁ מלבדי

בְעֶרֶב הַשַּׁבָּת לֹא הִדְלַקְתִּי נֵרוֹת אַךְ תְּפִלּוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת פָּלְשׁוּ לְחַדְרֵנוּ

עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְתִרגַלְתִּי נְשִׁימוֹת שֶׁהֵעִיפוּ אוֹתִי הַרְחֵק מִבֵּיתֵנוּ

נחתְתִי עַל אַדְמָתְךָ הָרוֹעֶדֶת

וְהִתְחַנַּנְתִּי שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב אוֹתִי וְלֹא עָזַבְתָּ

וְהִתְחַנַּנְתִּי שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתִי וְלֹא עָזַבְתָּ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. חגית, הזכרת בתגובותיך את המשותף. אשמח להפגש.
    שיר חזק ומוכר עד אימה.

  2. נעם רחמילביץ'

    שיר נוגע.
    יש בו כנות פשוטה. הוא רצוף בפעולות מוחשיות וכלל לא עמומות(עצמתי, הדלקתי, עזבת, הנחת), ואחרי כל משפט משתרר מן שקט שבו מהדהד העולם הסמנטי שנבנה בשיר – אהבה פצועה, עזיבה, דיכוי, ייאוש.

    יש בו כנות שירית, אחת היא אם מדובר בצלקות של כוויות ממשיות או בפרסונה מומצאת.

    ההישטפות הזו שוב ושוב על סלעים חדים וחותכים מזכירה קצת את הנושא בשירו של אלכסנדר פן. אני לא זוכר את שמו – "כן היה זה לא טוב/היה רע לתפארת/אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות/אם יהיה זה שנית/אל יהיה זה אחרת…".

    • נעם, קריאתך את השיר מדוייקת ומרגשת, לאחר שכתבתי אותו חשתי גם אני בקירבתו לשיר וידוי של אכסנדר פן. אני שמחה שראית זאת. תודה.

  3. מירי פליישר

    חגית משירייך חותכי הלב החזקים. שנה טובה!

  4. שיר טוב והסוף נפלא.!

    וְהִתְחַנַּנְתִּי שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב אוֹתִי וְלֹא עָזַבְתָּ
    וְהִתְחַנַּנְתִּי שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתִי וְלֹא עָזַבְתָּ.

    קורה לי משהו מוזר: האותיות קטנות, אז אני מעתיקה שירים לקובץ שלי ומגדילה… ואז קוראת אותם אחרת, כאילו היו שיר שלי. זה מחריף את הביקורת אבל גם את האמפתיה.

    • סבינה, דברים מוזרים הם לרוב מבורכים. תודה רבה על הביקורת ועל האמפתיה. שנה טובה.

  5. יעל רוזן-בר שם

    שיר אהבה יפה ביופיו, חזק ועמוק. מאוד אהבתי.

  6. הי חגית, אוי חגית, איזה שיר אהבה קשה. אם הבנתי נכון הוא מספר על כפיה דתית באמצעות אהבה, דבר נורא ומפחיד ומהאהבה שבה היא מתחחנת שלא יעזוב ומנסה לרצותו ועד לסבל הגורם לאהבה הזאת לפקוע והוא לא עוזב והרצון להתרסק תחת גלגלים מעביר את תחושת הסבל חזק.
    אבל קראתי גם את השיר כשיר אהבה לאל, שיר של חזרה בתשובה והיסורים בדרך אליו, שגם אם מתחננים שיעזוב הלוא על פי האמונה הוא לא עוזב. אולי קריאה קצת יותר אופטימית? כך או כך, בעיניי זו לא חוויה נחשקת.

  7. שיר אודות זוגיות של גבר אחד ואישה שהיא למעשה הידרה – לא חלילה בענין המפלצתיות – אלא בענין ריבוי הראשים והתפקידים שהיא 'צריכה' למלא כדי לספק את מאוייו. ובסופו של שיר מתברר שהגבר אינו יודע מה הוא רוצה מהחיים של האישה שלו.

    • אהוד, תגובתך מרתקת ומסתורית עבורי, אתה חייב לי הסבר מעמיק. אנא הרחב את דבריך. תודה מראש.

      • אהוד פדרמן

        חגית, השיר נקרא, על אהבה (בלי הא הידיעה). ומהי אהבה ? אהבה היא ענין מבלבל מעין כמותו, ומתוך הבלבול הזה ששמו 'על אהבה' שָׁלוּ עיני מילים שדברו אלי בשפה מוכרת 'מהבית' והן מרוכזות בשורות הנפלאות לטעמי שבתחילתו של השיר:
        "אהבתי אותך כמו שביקשת ותליתי מנורות על ראשי השקרים/ הייתי אחותך הרעה, אמך החורגת, בתך הסוררת/
        פתחתי את כל הבקבוקים ולא סגרתי את השפופרת/ הייתי כל מה ששנאת/"

        המילים האלו הולידו את תגובתי ואם עדיין אינך מבינה על מה אני מדבר זה אולי מפני שנשים הן מנוגה וגברים הם ממאדים

        • אהוד אתה איש מצחיק וזה נפלא. עדיין לא הבנתי וחשבתי לתומי שמאדים מוכן להסביר לנוגה וכנראה שזה בלתי אפשרי. אינני מוצאת עדיין את שם השיר. אני עדיין בתהליך החיפוש. וכן, אהבה זה גן עדן/גהנום מבלבל.

          • אכן 'אהבה' הפכה מזמן למילה שחוקה וכמעט חסרת משמעות בשל עודף שימוש. המילה אהבה שימשה ומשמשת כיסוי לנוראים שבפשעים ולתאור מעשים שמקורם האמיתי חמדנות, קנאה, תאווה ושנאה.

            אם את פתוחה להצעות בענין שמו של השיר אני מציע לשלב בשם מילה מפתיעה כמו 'מדף' או 'שפופרת' – זה ייתן משמעות פחות משומשת למילה 'אהבה' (להבדיל מרגש האהבה – שאצל ברי המזל בינינו יכול לחדש את נעוריו מידי יום)

          • איזה מילכוד, חגית, מצמרר כמה שזה יכול להיות אמיתי. שנה מתוקה ויפה.

  8. השם מוצלח הרבה יותר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן