כַּמָּה טוֹב שֶׁהָלַכְנוּ לְאִבּוּד
וְכָּתַבְנוּ מַפַּת דְּרָכִים שֶׁל הַשִּׁגָּעוֹן
עַל דַּפֵּי מַחֲזוֹת
צָלַלְנוּ אֶל הַקָּצֶה וְלֹא נָגַעְנוּ בָּאֶמְצַע
אָזְנֵינוּ נִסְתְּמוּ מֵרֹב שאפתנות
רַק דָּבָר אֶחָד הָיָה בִּקְבִיעוּת
וכשאבד טָעֲמוֹ קֶבֶר הוֹפִיעַ
אֲנִי נִרְדַּמְתִּי וְאַתָּה נֶעֱלַמְתָּ
אָמַרְתָּ שֶׁבָּעָתִיד זֶה יִקְרֶה
הִשְׁאַרְתָּ מֵאֲחוֹרֶיךָ צְרוֹר מַפְתְּחוֹת
וְהָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת רַק עַל זֶה.
חזק כמו תמונותיך המתחלפות בחלונית
הִשְׁאַרְתָּ מֵאֲחוֹרֶיךָ צְרוֹר מַפְתְּחוֹת
בזה אנחנו שותפות
איריס יקרה, אני מבינה אותך. אולי כדאי שתשתמשי במפתחות. וחוץ מזה לא רק בזה אנחנו שותפות.
צללנו אל הקצה ולא נגענו באמצע
נהדר
טימה, תודה רבה, יום אחד אני אגלה מי את. כך אני מקווה.
חגית – אין בעיה,
יש לך את הלינק שלי לבלוג
בקפה דמרקר. שמחה על התעניינות:)
זה יפה מאד. האם גם זה לאביך?
סבינה, לא, זה לא לאבי. ואולי כן ואינני יודעת.
כמה טוב השיר
ואיך הוא מתגלגל, חגית
כמה נשגבת "מַפַּת דְּרָכִים שֶׁל הַשִּׁגָּעוֹן" הזו.
נוגע באמת בקצה. נהדר. מאוד מאוד דיבר אלי חגית יקרה.
אם זה יומן המסע, חגית, באמת כמה טוב שהלכתם לאיבוד 🙂
הזכיר לי את "אשתו של הנוסע בזמן"
שמאוד אהבתי, אז גם זה.