לִפּוֹל אֶל תּוֹךְ
הַיָּם שֶׁלְּךָ
וְלֹא לָדַעַת שֶׁזֶּה
הַיָּם שֶׁלְּךָ
לִפּוֹל
וּלְהַרְגִּישׁ
בְּמַחֲלַת יָם שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת
אַתָּה הָעוֹלָם הַכָּחֹל
שֶׁלֹּא אַפְסִיק לִשְׂחוֹת בּוֹ
כִּי אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת
מלבד הַשְּׁחִיָּה הַזֹּאת
בַּיָּם הַזֶּה וּבַלִּוְיָתָן הַמְּקֻעֲקע
עַל כְּתֵפְךָ
אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֲדָמָה אַחֶרֶת
מִלְּבַד הַמַּיִם
שבַּטּוּרְקִיז מַטְבִּיעִים רָאשִׁי בִּזְרוֹעֲךָ
וְהלִוְיָתָן שׂוֹחֶה בִּבְשׂרִי
וְהייתי בּשׂר מִבְּשַׂרְךָ
וְהיינוּ עֵץ נוֹשׂא פְּרִי
על פַּלְגֵי מים סוערים
אֲהוּבִי,
הנרוֹת דּוֹלְקִים בְּעֶרֶב שׁבּת
אֵשׁ הצתנוּ
וְהיינוּ נֶאֱהָבִים לְשֶׁמשׁ
שֶׁל צָהֳרַיִם עַל מִטתְךָ
הָיִיתִי סְפוגת שֶׁמֶשׁ
וְאמרְת לִי שֶׁאֲנִי כָּזֹאת
סְפוגת שֶׁמֶשׁ
וְאחר כּךְ הרִיתי וְהייתִי לִוְיָתָן
גְּדוֹלָה וּמְרוּחֶקֶת
וְלא נָגַע בּנוּ הַשֶּׁקֶט
אֲבָל נוֹצַר אוֹקְינוֹס.
שיר אהבה מרתק וסוחף. אוהבת מאוד את הכתיבה. ואני שואלת את עצמי למה זה היבריס.
אולי מפני שזו נגיעה בשמש ואז צניחה אל הים כמו איקרוס
נפלא!!!
איריס וגרא, תודה רבה
חיים בשיר ושיר של החיים. אני לא מבין שירה שלא באה מדבר הגדול הזה.
וזהו שיר מצויין חגית.
ליפול לתוך הים שלך ולהרגיש כמו בתוך הכחול כחול האמיתי, עם הגלים שמערסלים למעלה ולמטה, עם המלח. יפה ביותר השיר.
שיר נפלא!!
היי חגית,
אני אוהב בשיר הזה את נפילת האהבה הזו שאת מבטאת כאן כעולם ומלואו, מבחוץ, מים רבים, ומבפנים – בשר מבשרך.
ויש בשיר קצב נהרות, המשך ממשיך המשך. מה שמתאים לעצם התרגשות החוויה, אבל גם מתאים למעגל הלידה שיש כאן – נופלת אל הים, נעשית פריון של הים, נופלת אל הים. הלויתן הוא חוט השני של כל זה.
כאמור בסוף נוצר אוקיינוס (האוקיינוס השקט עולה כאן) שנדמה פתאום דווקא כתווך. על אף שההתרגשות לא שַקְטָה.
יפה
יפה התוהו הזה
ממנו נברא
נוצר אוקיינוס
בתמונה של הפוסט עצמו את נורא יפה
וכשאת בים הדגים בטח לא מפסיקים לשוט סביבך ולרקוד מין ריקוד שכוונתו
לרצות להתחכך בך ולגעת וללטף.
שיר מרתק ומקסים.
יופי של שיר אהבה, וכמה את יפה!
שיר אהבה חזק ומחמם לב, חגית.
אשרי מי שזוכה לחוות אהבה כזאת ואם לא לחוות אז לפחות לבטאה במלים
אהוד, תודה רבה, אנצור את ברכתך בליבי.