בננות - בלוגים / / החיידק הלבן
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

החיידק הלבן

 

 

בְּיוֹם לֵידַת החַיְדַק הלַבַן

שוֹבַל דַּם נָזַל משבט אפְריקאי

וְהיו הגלים זורְקים דֶּמַע- 

הִתְיַתְמוּתַם

מִדָם תַּמְצִיתָם שָם המָקוֹר לנֶפֵש

וְאני עוזֶבַת אותם לְנפְשם

עולָה על הקו הראשון שיחְזִיר אותי לסִפְרִיָה

בוחרת ספר לְפי מְשיכה בלְבד

לְאן שידִי לוקחת אותִי

אֲני פותחת בְּאמְצע הספר בּדיוּק וְקוראת:

"שִשִים מלְיון וְיותר שְחורים, שְני מליון וְיותר

אינְדיאנים שש מלְיון וְיותר יְהוּדִים נִרְצחו מידֵי האדַם

הלבן"

 

בֶּלֶטֶרִיסְטִיקָה לא  שוֹכָחָת לְאַף אֵחַד

 

מסְביבי ארְנבות מוות שְקוּפוֹת

מתְחבְּאות. גם הן לא שוֹכחות לְאף אחד

אף פעם. אל מול עיני מוּנחת ארְנבת מוות

שלא יְכולה להיוֹת דבר שאיננו קשור

בארְנביותה או בְּמוֹתָה


2 תגובות

  1. רות בלומרט

    חגית, השיר מרתק וממוקד. החידק הלבן שולט בעולם. הוא גם מתחפש לצהוב אסיאתי ולמזרח תיכוני. ומתחפש בבגדים אירופאים של השכלה. שמרי נפשך בתי.

  2. איריס קובליו

    ארנבות מוות שקופות מתחבאות- איזה דימוי. מסתוריות רבה בשיריך. מג'יק מורובידי. אליס אין וונדר-פואם-לנד

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן