אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

הכלבה

 

 

 

 

 

 

האופנוע היה אדום, אדום כמו משאלת גהנום,
והקסדה כתינוקת קפואה חבוקה בזרועות אנוכיות

הוא חצה את הכביש ברחוב היתום מקולות

רק אחת על אופניה צחקה: 
"מה קורה? הכל בסדר שם?"

הוא נעלם בחדר המדרגות. 
האופנוע נותר מתחת לעץ,

אדום, אדום כמו משאלת גהנום,
בחדר המדרגות צווחה סירנת הכפור. 
הוא נכנס אל הדירה,

תר אחר השמשות הזוהרות מעל מיטתו,

אך לא היה שם אף אחד לכסותו.

במורד הרחוב האישה צחקה לטלפון

התגרתה במישהו רחוק ומן האוזן המתחממת 
האופנוע נשען על רגלו המעוקמת,

אדום, אדום כמו משאלת גהנום.

גלגלו כבול בשרשרת כסופה, לצדו נעמד 
איש ארוך שיער, מצמיד אל חזהו כלבה חומה.

היא בזרועותיו התפתלה, על צווארה שרשרת כסופה.

הוא אימץ אותה חזק אל שטרם קפא.

 

 

 

 

 

 

13 תגובות

  1. מירי פליישר

    איזה יופי של מחזה. עם לב חם.

  2. טובה גרטנר

    הוי לי חגית
    -אדום כמו משאלת גהינום.ביטוי נפלא.
    יש תחושה
    להתראות טובה

  3. תמונה עירונית, שאני לא בטוחה איך אני מרגישה כלפיה.מה אומרת ההקבלה? איש- כסדה ואיש- כלסה.שתיהן מחובקות בידייםץ יש שרשרת אופנוע ושרשרת כלבה.
    למרות האדום הלוהט, אני מרגישה קור , ניכור, בדידות.אז החלטתי: עושה לי עצוב.

    • שיר מלא כאב על אסונו של עלם צעיר, כשהאופנוע האדום מרמז על מוות קרב או רצון למות – משאלת גיהנום, אל מול המוות הזה בולטת אדישות הרחוב: צחוק האשה והאיש החובק את הכלבה לחיקו (אנלוגיה לעלם החובק את הקסדה בידו) חיים צעירים נגמרים לנוכח החיים השוצפים ברחוב, רק רוכבת האופניים חשה שמשהו כאן קורה, אך לא עצרה את דהירתה. עיר גדולה, בדידות ניכור, חיים כלים בשקט ,ואיש לא מרגיש שהיו. אהבתי מאוד, חגית

      • לך עלמתי.מתוך עיון בשירך ובתגובות
        הייתי מציע לך,מרומי זקנתי ושנותיי, לא לפרסם שירים באינטרנט.צברי אותם בשקט ופרסמי בספר או כתב עת.הפורמאט הזה יוצר זילות קשה של המילה,והקונטכסט,היינו,המרחב שבו מתפרסמים שירים ויצירות אחרות,הוא בלשון המעטה לא מועיל.ההקשר הגרפומאני הכולל לא מבליט את השיר שלך,אלא להיפך,הוא טובע בו.והשבחים הקלושים והריריים – את אינך זקוקה להם
        ולא למעט החום שהם יוצרים כביכול.תודה על תשומת הלב.

        • ובאותו עיניין

          דוגמא לנזק אפשרי הוא שירך הקודם,על גלעד שליט.גלעד שליט הוא בחור מסכן
          שנפל בשבי ולא אריטיפאקט או רדע מייד
          ולא חומר נאות לשיר,בהקשר הזה.המשורר אינו חלק ממקהלה ולא חלק מהתודעה הקולקטיבית שמבקשת למרק את מצפונה
          באמצעות התביעה "לשחרר",המשורר אינו
          שלט חוצות ענק.יש כאן טאוטולוגיה,עיוות סיבה ומסובב,ופגם קשה בדרכי השיר.תיבת התהודה והאימפקט שלה (גלעד שליט) מוטעה קשות,והמיידיות של האינטרנט מפתה.אני בטוח שבקובץ שירים מנופה ומסונן,השיר הזה לא יהיה בר קיום.ואני מתנצל על ההתנפלות הפתאומית,ותמיד יש לך הרשות למחוק,אבל לא הייתי מציע לך שיוויון קומה וערך עם עמיתך לבלוג,משה גנן.

        • לאדון בוקר טוב

          אני מזהה בדברך את הרצון הטוב וההערכה שיש לך לחגית גרוסמן ואולי גם לאחרים המפרסמים פה בבלוג.

          אתה מיעץ להמנע מפרסום השירים בפלטפורמה זו המאגדת בתוכה את מה שנראה לך כיוצרים רציניים וגרפומנים גם יחד.

          אתה מייעץ לה (ולאחרים)לאגור את השירים לכדי ספר או לפרסמם בכתבי עת.

          אני חולק על דעתך:

          אם חגית הייתה נוהגת לפי כלל זה בלבד ,היכן היית נתקל בשירתה?
          זיהית בשירתה איכויות שלא מצאת באחרים (גרפומנים), האם אתה לא חושב שאחרים לא מסוגלים לזהות את אותם גרפומנים? (דרך אגב, הגרפומנים זה תמיד -הם, אף פעם לא -אנחנו)

          קח בחשבון שהדרך להוצאת ספר היא ארוכה ,יקרה ולעתים לא אפשרית גם ליוצרים טובים. מה רע אם משתמשים בבלוג כדרך ביניים?

          קראתי במקום כלשהו שספר שירה של משורר "מפורסם" יחסית נמכר בכ150 עותקים. כאן יכול היוצר להתברך במספר קוראים גבוה יותר ואולי ליצור לעצמו קהל קוראים שירצה לרכוש את ספרו בבוא העת.

          אני מודה,גם אני מעלה לפעמים שירים שאני לא בטוח שאכניס אותם לספרי אבל אני מעלה אותם כדי לבדוק את טיבם(אפשר ללמוד עם הזמן את רוח התגובות)
          או בגלל מאורעות חיצוניים או פוסט שמישהו העלה ונראה לי מתאים לאורר אותם מאוב ההארד דיסק.

          אני לא מאמין בחוק הכלים השלובים כמוך ,כלומר :שיצירות טובות יטמאו בגלל הסביבה המזוהמת.
          אני מאמין שכמו שמן הן תצופנה על פני מי הגרפומניה.

          תודה
          גיורא

          • יש כאן אי הבנה ,חוששני,עצתי זו מכוונת אישית למכותבת,ולא לאחרים.האחרים יפרסמו כרצונם,אין זה מעלה או מוריד,לא להם ולא לאחרים שכמותם,שיקבלו חיזוקים משכמותם וירגישו בעננים.המכותבת,חוששני,שייכת
            לקורפוס אחר של כותבים,הראויים לתהליך ארוך של בוננות במעשה ידיהם.

          • השורה הלוקחת את הקורא,ההכרזתית
            האופנוע היה אדום….גיהינום.אני הייתי מתחבט בשורה זו,שפורמת את השיר לאורכו ומסיימת אותו בטרם התחיל- ורק מסיבה זו לא הייתי מפרסם את השיר בזריזות,אלא ממתין,מנסה לפרק בזהירות את מטען הנפץ .לגבי אחרים,התחבטות מעין זו אינה רלוונטית,וספק אם יתחילו להבין במה המדובר.תודה

          • לאדון דוגמא (בוקר טוב)

            אני חושב שהבנתי למה אתה מתכוון. אני מאחל ומקווה שתמשיך ותעקוב (ותעיר) אחר הנעשה פה באתר.

          • תגובה מתנשאת

          • הכוונה לתגובה של "הדוגמא" כמובן

          • המגיב הקשיש

            אכן,מתנשאת.אין מה לעשות.יש גם שירה שמתנשאת על שירים אחרים וראויה לדיון רלוונטי.בוקר טוב

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן