אוקיינוס הקברניט
אני יושבת כעת בביתי. גשם עז ניתך בחלון. אצבעות ידיי
קפואות, כמעט שאיני יכולה להקליד את המלים האלו.
כל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו כרגע, הוא שבמקום לא
רחוק מכאן אך קר הרבה יותר נמצא גלעד שליט, אשר דבר
לא עשיתי כדי לנסות להשיבו.
בכל פעם ששמו עולה אני משפילה את ראשי בעצב ושבה אל
ענייני. לכן אני יושבת כעת מלאה בושה, מדפדפת בין דפי
האינטרנט ומגלה שפע של שנאת חינם ומלחמות ספרות לוקות בטרוף. אך גם אהבת חינם ותמיכה אמיתית כתשובה לבדידות.
בלי ספק יש משהו חזק ומשמעותי שמחזיק אותנו כאן יחד מדי יום.
אך מה עשינו בשביל גלעד שליט? ומה נוכל לעשות?
אני שואלת את השאלה הזו בשיא הרצינות. אני רוצה שנחשוב יחד
על פעולה. אני רוצה לעזור לנועם שליט להשיב הביתה את בנו.
מי מצטרף אליי?
מרגישה כמוך
רבים חשים כך
וידנו קצְרה
השאלה היא מדוע אנו חשים שידנו קצרה?
האין זה כוח פוליטי מדיני שלטוני שדורש שנחוש כך? שגורם לנו לחוש כך? חלשים ומדוכאים! אפילו טיפשים!
מדוע הפסקנו לדבר על אפשרות השלום?
מדוע בתקופה של רבין האמנו בזה? מפני ששיטת השלטון נתנה לנו את הפתח לכך. שיטת השלטון ואמונתו נתנו לנו את ההשראה הגדולה לכך.
אני לא מאמינה שזה נגמר. הרגש והדחף לעבר השלום היה אז כה חזק. אני מאמינה ורוצה שזה יחזור בשיא הכוח.
בואו נאמין יחד שוב באפשרות לשלום.בואו נקבץ יחד מעילים ונחלק אותם לילדים בעזה!!
או שנתחיל כאן, ברחובות ישראל, נפסיק להתעלם מקבצנים!!
לא נחלוף עוד על פני זקנות ששוכבות על המדרכה!
לא נתעלם מן העוני!! לא נראה טלויזיה מסחרית!!
לא ניסע במכוניות שמזהמות את האויר!!
גם אני מרגישב כך ומוכנה להצטרף לכל מחאה ופעילות, אבל מה ניתן לעשות חוץ מלהפגין?
יעל, זו בדיוק השאלה ששוברת לי את הראש והלב. קודם כל המצב של האדישות הוא רעיל, ולא רק כלפי שליט אלא גם בינינו כאן ועכשיו. צריך להתעורר משנאת החינם שכה קל לפול אליה.
ובנוגע לשליט, גם להפגין יכול לעזור. גם תמיכה מורלית היא מבורכת. תגובתך לפוסט הזה היא צעד אחד קדימה.
אני שמחה שאת לא ישנה בלילות.
חחחח, עובדת בפרך על איזה ספר שאני עורכת, ששובר לי את הראש, ועכשיו עשיתי אתנחתת בלוג.
כן, זה נכון שהאדישות היא הרעל הכי גדול. והיא בעצם בעיית הבעיות שלנו. שזה נובע מייאוש, מתחושה שכל מה שנעשה לא יעזןר, מתבוסה. ותבוסבה ואדישות אלו הדברים שמביאים לקץ. מה נעשה? יש לך הצעה?
מה יהיה? "מלחמות ספרות גובלות בטירוף"? למה זה נשמע לי מוכר?
שאלת ההפגנה למען החזרתו הבייתה של גלעד שליט היא כבר לא שאלה כה פשוטה. מאז אמרה ציפי לבני מה שאמרה ומאז התקשורת תמכה באמירתה גם בני משפחת שליט שינו אסטרטגיה ויש להם מתאם פעולות בשכר. הפגנת אמנים למען שליט יכולה להיות יפה אבל בזהירות. כלומר, צריך לפנות אל המשפחה.
הבעיה הגדולה יותר היא דרך הניהול של מקבלי ההחלטות את כל העניין, וגם הזכרון ההיסטורי הקצר שלנו: לא תמיד שבויים ישראליים חזרו מהר הבייתה. לפעמים זה באמת לקח שנים, גם כאשר החברה הישראלית לא הייתה אדישה. אבל היום, בהווה, הניהול לדעתי הוא גרוע. הוא מתבסס על חולשה. אני סבור שמה שנעשה בשעתו בפרשת חטיפתו של נחשון וקסמן בידי ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל היה המעשה הנכון לעשותו, למרות תוצאותיו הקטלניות עבורנו. או לחילופין קביעת אולטימטום חד משמעי. אבל כמדינה, מרוב שאנו מפולגים בתוכנו, עוד לא הגענו לשלב הזה (כפי שבריטניה למשל שחררה שמונה חטופים בכווית, כמדומני, או באחת ממדינות המפרץ האחרות, לפני זמן מה, היא פשוט קבעה אולטימטום והחוטפים הבינו לגורלם אם לא ישחררו את הנחטפים והם שוחררו כעבור יומיים).
אולי הפתרון למעשה מצדנו כאן יכול להיות באמצעות קול קורא. ושוב – דרך תיאום עם המשפחה. קול קורא עולה הרבה כסף אבל יכולה להיות לו השפעה חזקה יותר מהפגנה, אם הוא מנוסח בתבונה ובחריפות.
אילן.
רק הבוקר חשבתי – האי הזה היכן ששוהים
כותבי שירה , האם הוא רלוונטי בכלל למציאות
הזו שלנו ?
האי הזה כל כך מבודד, יש בו הרבה נוף פנימי
אבל הוא חסר חלונות החוצה.
מידי פעם כשאני רוצה להביע את תחושת הניכור
הזו שהמציאות יצרה – משהו בולם אותי בלעג –
מה יכולות מילים לתרום כאן…
לכן שתיקה – אינה אדישות , אולי זו הבלגה או
צפייה שבכול זאת משהו נכון יקרה.
זה מצב של חוסר אונים .
יפה כתבת חגית. אני לא חושבת שהעם, הציבור אדיש.לרובינו ילדים בצבא.
אני מרגישה שזה גדול עלי.
שמעת על הספר "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה"? שם אגודת המאיירים נרתמה למשימה והספר זוכה להפצה, גם תורגם לאיטלקית.
http://www.habanim.org/gilad_story.html
לוסי תודה רבה על ששלחת לי את כתובת האתר. אני ממליצה לכולם להכנס לשם ולחתום על העצומה. יש שם רשימה מפורטת של פעילויות המתבצעות להגברת המודעות לכך שגלעד שליט עדיין נמצא בשבי.
אילן, אני חושבת שה רעיון מצויין ליצור ערב שבו התאגדו אומנים לכבוד גלעד שליט. לעלות מופע רוק מלווה בשירה.
כלומר, יתאגדו!!
יש לכתוב קול קורא לכל אומן באשר הוא לבוא ולהשתתף בערב לכבוד גלעד שליט. מה דעתכם?
חגית, כפי שכתבתי למעלה, הנושא מורכב. צריך לחשוב על הדברים. אירועים כאלה כבר נעשו והשאלה מה האפקטיביות של פעילות דומה. אני מאמין במקוריות, כלומר במשהו שעוד לא נעשה למען המטרה המקודשת הזו, אבל שתהיה לזה גם השפעה כלשהיא, ולא רק פעולה לשם הפעולה. אני סמוך ובטוח שתדעי למצוא את הדרך הנכונה להביע את דעתך החשובה על מצבו של גלעד שליט ולצרף לזה אנשים נוספים. בהצלחה, מאילן.
מתקיימות משמרות מחאה ליד בית ראש הממשלה, בכל יום מ-07 בבוקר ועד 09 בערב. כל משמרת שעתיים. לא יודעת אם זה עוזר, אבל זה ביטוי של סולידריות ואכפתיות.
את מוזמנת להצטרף. אחת המארגנות היא רותי אבני: טל" 052-5016330.
רקפת תודה רבה על העדכון הזה.