אישה שוכבת בחדר האורחים

אישה שוכבת בחדר האורחים על מזרן מחופה בסדין ארגמן. בחדר השני משתרעים שניים, איש ואישה, גופו הארוך מכנס וקופל אל ביטנו את גבה. היא בגופו נאבדת. היא שמחה וצוחקת והוא מנשף ומפטפט באוזנה. המקרר מצפצף וחורק, בונה מחיצה ביו האישה המתמתחת בסלון, לביניהם. קולם דוהה מאחורי מחיצת ציוצי המקרר, עד ששקט בוער לוכד בעומקו נשימות מוכרות, מלמלמות דיבור שגרתי שבטרם תרדמה. מבחוץ נושבת הרוח ומחדירה לטרקלין את בשורת החורף וקול אנשים מתקרב מן הרחוב, אך בדירה הקטנה דממה. האישה שוקטת בטרקלין מעל לסדין הסמוק. הם לא סגרו את הדלת. על שולחן הזכוכית נותרו הכוסות מרוקנות מתה ומויסקי. האישה מוטלת מעולפת תחתן. צחנת ריקבון בדלי הסיגריות שנותרו במאפרה חונקת את האוויר הצונן, מישהו צועק ברחוב: "תהיי רצינית ותפסיקי לחלום".

האיש הגבוה מתאזן במיטתו ואודק אל ביטנו את האישה הנמוכה. האישה הכורעת בסלון דואה מעל לזמן. הם לא נרדמו עדיין. הוא מכרסם ומנקר בצווארה, לאישה הדוממת בחדר האורחים שעון מקתק על פרק ידה ומחוגיו מכרסמים בשארית הלילה כפרפר צהוב שמרפרף סביב מנורת הקריאה. הם העניקו לה בגדים להחלפה, למען תנום בנינוחות. שקט. רק רחש המקרר ונגיסות העש בקיר. המקרר ריק ממזון. שדיה האיתנים נושעים מחזייתה ופטמותיה המתנשמות מזדקפות לקראת החופש.

"את תמיד מומנת לכאן", אמרו בטרם פנו למיטה. מבע אימהי זרח מפני האישה הנמוכה.

"את תהיי אימא נהדרת", האישה השרועה בסלון אמרה מבעד לשכרותה והאישה השנייה קראה אל האיש הגבוה לבוא אליה בטרם תיכנס למיטה. הוא השתהה מעט בסלון.