העוֹלם הוא מָעְיָן כָּחוֹל
בְּקרְקעית עַפְעפַּיו אֵשְכָּב
בִּשְחוֹר אִישוֹנו לא ארָדֵם לְעוֹלָם
כּכְלִי מעבר לְרוּחוֹתיו, בְּהעָדר האוֹר
כָּל הלילה אהובִי מקָרֵב יָדוֹ
מִחוּץ לָעוֹלם הזֶה, כְּתוֹנתו הכְּחוּלָה מִתְמָזֶגֶת
בּמְנוּחָת הגוּף, גם הקיץ בּחוץ בִּשְמִיכָה מִתְכָּסֶה
כּכְלִי מָעָבָר לְרוחותַיו, גּוּפִי לְקוֹלוׁמוּשְאָל
כָּל הלילה אהובִי הֵכְרחִי עד אֵימָה
וְאָיוֹם בְּהֵכְרַח.
הי חגית,
ענוג הוא השיר. ונפלאים מילותיו בעיקר אהבתי את השורה: ככלי מעבר לרוחותיו, גופי לקולו מושאל. כאילו ואמרת שקשרי אהבה הם בדומה לחוק כלים שלובים. כאילו וגופינו מרחף/נשזר האחד אל תוכו של האחר. אהבתי.
וואוו…
כָּל הלילה אהובִי הֵכְרחִי עד אֵימָה
וְאָיוֹם בְּהֵכְרַח.
זה סאטסאנג!!!!!!
חגית, מאד אהבתי את השתיים האחרונות. יפה.
הגוף היה בית שהיה לעולם. מקסים.
חגית, הגעגוע אל העולם של הביחד "איום בהכרח"…
חגית, לשירים שלך קסם מיוחד
אהבתי מאוד, למרות שקשות לי שתי השורות האחרונות
עודדי היקר למה הן קשות לך? האם תוכל לומר לי?