אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

מעין

העוֹלם הוא מָעְיָן כָּחוֹל

בְּקרְקעית עַפְעפַּיו אֵשְכָּב

בִּשְחוֹר אִישוֹנו לא ארָדֵם לְעוֹלָם

כּכְלִי מעבר לְרוּחוֹתיו, בְּהעָדר האוֹר

כָּל הלילה אהובִי מקָרֵב יָדוֹ

מִחוּץ לָעוֹלם הזֶה, כְּתוֹנתו הכְּחוּלָה מִתְמָזֶגֶת

בּמְנוּחָת הגוּף, גם הקיץ בּחוץ בִּשְמִיכָה מִתְכָּסֶה

כּכְלִי מָעָבָר לְרוחותַיו, גּוּפִי לְקוֹלוׁמוּשְאָל

כָּל הלילה אהובִי הֵכְרחִי עד אֵימָה

וְאָיוֹם בְּהֵכְרַח.


8 תגובות

  1. הי חגית,

    ענוג הוא השיר. ונפלאים מילותיו בעיקר אהבתי את השורה: ככלי מעבר לרוחותיו, גופי לקולו מושאל. כאילו ואמרת שקשרי אהבה הם בדומה לחוק כלים שלובים. כאילו וגופינו מרחף/נשזר האחד אל תוכו של האחר. אהבתי.

  2. וואוו…

    כָּל הלילה אהובִי הֵכְרחִי עד אֵימָה

    וְאָיוֹם בְּהֵכְרַח.

    זה סאטסאנג!!!!!!

  3. חגית, מאד אהבתי את השתיים האחרונות. יפה.

  4. סיגל בן יאיר

    הגוף היה בית שהיה לעולם. מקסים.

  5. חגית, הגעגוע אל העולם של הביחד "איום בהכרח"…

  6. חגית, לשירים שלך קסם מיוחד

  7. אהבתי מאוד, למרות שקשות לי שתי השורות האחרונות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן