אוקיינוס הקברניט
הלכנו בעורף המלחמה
רכונים זה על זה כבתים שקרסו
הגשם פסק ברחוב הצר
וכל אדם וכלב רחקוּ.
באותם ימים חיפשנו אחַר
הקסם שבסרטים על אמנים מתים
ולא קראנו בעיתונים על הגוויות.
גרנו מעל שוק התבלינים והנגריות
היכן שהעסקים דַפְקוּ.
ומי שתפס את מקום החניה הקבוע
נחתךְ בגרונו, גם בשש בבוקר
כשהשמש הקר נִגְלָה,
הסתובבנו אל הקיר ועשינו אהבה
בכל הרצינות הנחוצה לנפשות שטרם דַּממו.
מלחמה בגבולות ,מלחמה ברחובות, ומה נשאר לצעירים לעשות כדי לברוח מהמוות?
להסתגר ולעשות חיים. "חיים" לא במשמעות של "לעשות כֵּף" אלא במשמעות הראשונית של אהבה היוצרת חיים.
יפה מאד.
גיורא, מאוד נהניתי מקריאתך את השיר. היא נוגעת באמת הקיומית שבו.תודה ששתפת אותי בהבנתך.
מאד מעורר הזדהות, חגית
ואני מבקשת אם אפשר להגדיל את האות.
ענת, הגדלתי את האות בשבילך. תודה על ההזדהות.
השיר מעביר יפה אדישות כלפי השטח הציבורי החרוך, האם זו הכאה על חטא?
לבנה, אינני מבינה את כוונתך, לאיזה על חטא את מתכוונת?
עורף המלחמה, לא קראנו עיתונים, סובבנו גבנו אל הקיר – הדוברים מבטאים ריחוק וניכור מהכלל, והשאלה אם השיר הוא ביטוי לחרטה.
לבנה, אכן יש כאן מעט אשמה אבל לא חרטה אלא גאולה תוך התכנסות מפני העולם. אהבה ולא מלחמה. חיים ולא מוות. כלל לא חרטה אלא פתרון.
מאוד יפה הניגוד בין העולם הקרוע, האלים, הפרוע בחוץ, לבין התכנסות האוהבים, התמימים והטריים.
לוסי היקרה, תודה רבה על קריאתך
הרגישה.
מה שלוסי אמרה, וגם, מרשים.
הבועתיות והמפלט של הביחד, זה בעצם הכל, מה?
זה מזכיר לי במשקל שלו את "תקרית" של אבידן. טוב, בקריאה שנייה, קצת הזכיר לי. זמזם לי כמוהו:)
אני מקנא לך שכתבת כזה.
טל שלום, אינני מכירה את שירת אבידן לעומקה לכן לא אוכל להתוודות על השפעתו על שיר זה, אבל תודה על המידע ואני במטיחה שכעת אפנה לקרוא את השיר שציינת. אני שמחה ששיר זה מעורר בלבך קינאה מפני שזו תרבה חוכמה ואולי שיר נוסף שתכתוב בבוא הרגע הנכון.
שיר מופלא ביותר. חותך בבשר ובנפש ומוציא אמת שמרגשת אותי . מהשירים היפים שקראתי
מירי תודה רבה תגובתך היא מהיפות שקראתי
"רכונים זה על זה כבתים שקרסו", איזה דימוי מצוין, ומצמרר – לאדם איכות של דומם אך גם איכות של אדם המודע לעצמו עד כאב. יופי של שיר, יקצר המצע, חגית. מתאר באופן פלסטי סיטואציה של מלחמת-מפרץ בדרום תל-אביב.
תמר מילותייך מחממות את הלב. תודה.