בשם היצירה

בשם היצירה פשטתי נתח מחולצתה וגיליתי את השד הקטן. הוא היה זקור וכהה ובן שתים עשרה שנים,
גדול ממני בשנה. חשבתי להיות בימאית ואסרתי עליה להרים את החולצה. הייתה לה כניעה קלה. 
בחדר השינה של הוריי היא עמדה והשד השתקף בראי אישוניי.  
אח שלה היה עבריין מחוסר כף יד ואמא שלה גרמה לילדים קטנים לבלוע כדורים וללכת לישון. לנצח. 
היה לה גם דוד משוגע שבכל יום בצהריים אמר לה שהיא מכוערת כמו מלאך המוות ואז הוא ואחיה 
מחוסר כף היד היו צוחקים עליה בקול רם ובפה מלא בשר.
אבל אני אהבתי את הרגליים שלה. הן היו מושלמות. שחורות ודקות עם רווח מופתי בין אחת לשניה.
ברחנו אל החולות הצהובים הדלקנו סיגריה החבאנו את החפיסה בין קוצי השיחים. זו הייתה סיגרית 
"TIME" זולה ומסריחה. אף אחד לא חיפש אותנו, לא הייתה לנו סיבה להחביא.
אמא שלה התאפרה ויצאה להכיר בחורים, אבא שלה הסתובב סביב עצמו בסלון וקילל את השערות 
שיוצאות לאמא שלה מהתחת. הוא היה מבוגר ממנה בהרבה שנים. איש עם פנים כהות שהלבינו 
מאכזבה ושיער סבוך וחיור ששכח את צבעו המקורי.

היא שכבה על מיטתה הצרה ונרדמה. הארון היה פתוח לרווחה.הבית התרוקן מצעקות וצעדים. 
ידיי נשלחו אל הבגדים שבארון, במשך שעה שקעתי בהם, מששתי אותם, חיפשתי אחר דבר מה 
ערטילאי. באחד המעילים מצאתי שרשרת זהב, הכנסתי אותה לכיסי.
כעבור יומיים אמא שלה ארבה לי בחדר המדרגות. אישה עצבנית עם אף נשרי ורעב לניחוח נבלות, 
שפתיים עגולות, חתימת שפם שחור וזוג עיניים בורות. היא דרשה שאשיב לה את השרשרת. אני 
הכחשתי.  היא אמרה שאם לא אשיב אותה היא תיקח אותי למכונת אמת. אני קפאתי. באותו רגע משהו 
בי התרוקן ומת. החזרתי לה את השרשרת. הלכתי אל ארון התרופות ובחרתי כדורים כתומים, בלעתי 
אותם והלכתי לחדר השינה של הוריי, עצמתי את עיניי והתכוננתי לישון. לנצח.
אבל אלה לא היו הכדורים הנכונים. קמתי והקאתי. יצאתי מהבית וחיפשתי בין קוצי השיחים אחר 
ה"TIME".