אוקיינוס הקברניט
את מכונת הכתיבה שלי רכשתי אצל מר פוקס. איש רזה וגבוה, ששיערו
לבן ועיניו התכולות מרוחקות.
היה הראשון באושויץ שקיבל מנת פניצילין לאחר שחרור המחנה. הוא
שקל 17 קילו באותו זמן. קילו על כל שנה מחייו.
אתמול קניתי ממנו ארבעה סלילי דיו שחור למכונת הכתיבה. לפני שנה
בדיוק קניתי ממנו "אוליבטי" משגעת בצבע טורקיז, עם מקשים שחורים
שנתלים באוויר בקלילות רפה. זו מכונה קטנה ונוחה.
לפני שנתיים אהובי,יהונתן, קנה לי "BROTHER" צהובה, עם מקשים
שחורים, נוקשים וקצרים, שיוצרים רעד מגרה בקצה האצבעות.
המעבדה של מר פוקס נמצאת ברחוב יהודה הלוי, וקירותיה מרוצפים
במכונות כתיבה ידניות.
מעל ראש בנו הבכור, דוד – בעל יכולת פלרטוט בלתי נלאית, שתמיד
כפוף מעל שולחנו – נמצאות המכונות החשמליות.
הם יושבים ועובדים זה מול זה בחדר קטן, והמכונות מונחות על המדפים
כספרים בספרייה.
מר פוקס אחראי על מכונות הכתיבה הידניות ובנו על החשמליות.
שמו הפרטי של מר פוקס הוא איגנץ. בברית המילה קראו לו ניסן, אבל
באמת קוראים לו איגנץ. וכולם קוראים לו מר פוקס. כך שמשמעות שמו
היא: איגנץ השועל.
צעדתי בארבעים ושתיים מעלות חום כדי להגיע אליו. פסעתי בתוך האש,
בתוך להבת הצהריים. וככל שחדרתי לאש הפכתי למים ונשטפתי זיעה.
הגעתי למעבדה הצוננת שלולית דלוחה. קור המזגן של מר פוקס הוא מן
החזקים שחשתי. מיד כשנכנסתי זעקתי באוזניו:
"כמה כוח נדרש ממני כדי לבוא עד אליך מר פוקס. אתה גבר נאה ביותר,
עיניך הכחולות בוערות בקפדנות."
נפלא. זה מהרומן?
בינתיים לא. זה פשוט רגע של אהבה למר פוקס.
נפלא מר פוקס הזה. בא להכיר אותו. את מפליאה במילותייך.
יעל,
מר פוקס נמצא ברחוב יהודה הלוי 20, מספר הטלפון שלו הוא 5176693
או 5175740
הוא איש נדיר וטוב לב
כדאי לקפוץ להגיד לו שלום!!
כמה מקסים לקבל את הכתובת של האדם שכותבים עליו.
זה באמת נדיר מצדי לכתוב כתובת של דמות.
לחגית גרוסמן שלום וברכה !
מתוך גלישה באינטרנט נקלעה לפני הרשומה שלך מ 11.10.08 תחת הנותרת "מכונת הכתיבה שלי" ולאחר שגם קראתי את התגובה שלך ליעל. עם הכתובת ומספר הטלפון של מר פוקס, קרו גם לי שלושה דברים נפלאים:
האחד – מצאתי סוף סוף מזור ל 3 מכונות כתיבה שנמצאות אצלי אמנם כמוצגים מוזיאליים, אך בלי יכולת הדפסה. לאחר קריאת הרשומה והתגובה הנ"ל, לקחתי אותן אחת אחת והבאתי אותן מהקריות לתל אביב, מסרתי אותן לטיפולו המסור והמקצועי של מר פוקס שתיקן והחזירן לשמישות מלאה…
השני – מזה שנים רבות חלמתי לטייל באזור של 'אחוזת בית' ו'נווה צדק' ולא הזדמן לי, ורק עכשיו בהזדמנות המיוחדת הזאת כשהבאתי את מכונות הכתיבה שלי אל מר פוקס, מימשתי לי גם את החלום הישן נושן הזה…
השלישי – בעקבות הרשומה שלך זכיתי גם אני להכיר את האיש המיוחד והנדיר הזה ונוכחתי שהתיאור שלו ברשומה שלך, קולע ומדויק להפליא ובאמת שכדאי גם רק לקפוץ ולהגיד לו שלום… ועל כך נתונה לך תודתי !!!
דבר מיוחד נוסף במר פוקס הוא שעד שאת לא מוצאת את המכונה המתאימה לך, הוא מניח להחליף אותה במכונות אחרות. אני החלפתי ארבע מכונות לפחות עד שמצאתי את ה"אוליבטי" שלי. כך שבתהליך זה נוצר קשר מיוחד עם האיש היקר הזה. הוא גם היחיד שמוכר דיו שחור בימינו ובעבור עשר ש"ח בלבד. ובנוסף לכך אם המכונה מתקלקלת הוא מתקן אותה מיד בלי לדרוש תשלום. איך לא לאהוב אותו?
דרך אגב, יעל, האם קראת את "שאל את האבק" של ג"ון פנטה? זו יצירת מופת חד פעמית שיצאה בהוצאת אסטרולוג. רומן נשגב שנכתב על פי קצב פעימות לבו של מהגר איטלקי בארצות הברית של שנות השלושים. זה ספר מענג שקראתי בנשימה אחת.
בוקובסקי כינה את פנטה: האלוהים שלי.
אני מבינה אותו עכשיו.
לא, אקרא בהמלצתך. בדרך כלל אני מתעלמת ממה שיוצא באסטרולוג. אבל הנה עוד דעה קדומה מתנפצת.
למדתי לחבב את ההוצאה הזו. למרות שגיאות הכתיב הנפוצות. ספר זה יצא בתרגום ראוי לקריאה.
יש גם סרט שהופק על פי הספר, בו מככבת סלמה הייק.
הספר נחשב לספרות קלאסית. ולדעתי אף סרט לא יצליח להעביר את חווית הקריאה בו.
הוא שייך לז"אנר דיוקן האמן כאיש צעיר. סיפור חניכה של סופר צעיר בלוס אנג"לס. אבל האופן שבו הוא מתאר את המציאות,מבעד לעוצמת רגשותיו וראייתו הפיוטית,מייחדת אותו כמשורר רגיש וחד פעמי.
זה ספר שעושה לי חשק לכתוב ולחיות.
אכן ספריו של פנטה יפים להפליא. חשבתי לתרגם אותם לעברית. הצטערתי לראות שדווקא אסטרולוג לקחו את אחד הטובים. האם את יודעת אם להם זכויות גם על האחרים?
איזה יופי.
את כותבת במכונת כתיבה? אמיתית? כזאת שהמקשים שלה מנסרים את השקט?
עושה חשק.
גם אני מצטרפת לשאלה.
כן, אני כותבת במכונת כתיבה. בעיקר שירה. פרוזה קשה יותר להתעמתות בצורה זו, מצאתי שלכתיבת רומאן המחשב יותר נוח.
את מכונת הכתיבה אני שומרת לטיוטה האחרונה אשר נכתבה בדיו על דף חלק. מכונת הכתיבה היא בעצם המאסף של הטיוטה האחרונה אשר בדרך כלל הופכת לטיוטה נוספת.
אך זה לא תמיד כך. לרוב אני אוהבת לארוב למכונה בצד החדר, או שהיא אורבת לי. ולהפתיע אותה וללכוד את השיר מבעד לעלטת השיגרה, לנפץ את הדממה והייאוש בלחן המקשים.
תמיד בסוף מוכנה הפתעה.
דרך אגב, שירה ויעל הן השמות של שתי אחייניותיי האהובות. כך שמצדי, יצא לנו בוקר משפחתי.
🙂
מעניין מאד, הסיפור עם מכונת הכתיבה. באמת מעלה הרהורי כפירה…
היתה לי פעם, לפני עשרים שנה. אלוהים יודע איפה היא היום… יהי זכרה ברוך.
שירה, למה את מכנה זאת הרהורי כפירה?
כי מעבר אל מכונת כתיבה כרגע ירגיש לי כמו עזיבה של כור מחצבתי בימים אלו. אבל שאלות תמיד צריכות להישאל. גם אם הן מלוות בכאב. (סליחה על המורבידיות). ומכונת כתיבה היא הדבר הבא שיתווסף אל חיי. ברגע שאמצא זמן להכניס סיכה. תודה על ההשראה… 🙂
מכונות כתיבה! היתה לי – בעצם עדיין ישנה – הרקולס חמודה.
הסיפור זורם במתח עדין אל הסיום המפתיע (שאיננו סיום?)
יפה הסיפור עם ארומה מיוחדת , את הולכת ומשתבחת מסיפור לסיפור ,חגית
חנה תודה רבה שיהיה לנו שבוע טוב מוצף ארומה סיפורית!
עדיין לא מצאתי לסיפור סיום אחר. אמיר, מה שלום ההרקולס? יש לה סרט דיו? אם לא, למר פוקס יש. הוא היחיד שמוכר אותם מלאים בדיו עשיר ושחור.
אני אוהבת את הקישורים בכתיבתך, ההקבלה בין הליכתך בתוך האש שמפנה
ליציאתו מאושוויץ, גם התיאור הפנורמי המפורט של האב והבן והחדר יפים מאוד בעיני. גם לי יש אחת ישנה שכרגע עומדת בסלון וכל ילד שנכנס לבית מקיש עליה בהשתאות. חייזר.
ילדים מאוד נמשכים למכונות כתיבה. לי יש אחיינית ששמה יעל, ובכל פעם שהיא באה לבקר היא מבקשת להדפיס. אז אני נותנת לה יצירות של משוררים. בפעם האחרונה היא הדפיסה את דליה רביקוביץ" ויאיר הורביץ. אבל השירים האלה מעט עצובים עבור ילדה בת שמונה. אך היא אינה מוותרת. זו דרך נפלאה להכיר את העברית. דרך אגב, סיגל, מה עם השירים שהבטחת לי?
סיגל אני אוהבת את קריאתך הרגישה. תודה רבה.
השירים בקרוב מאוד.. השבוע.
אוהבת את הכתיבה שלך.מופתעת לדעת שיש עוד מי שכותב במכונה. טוב מה מופתעת…לי יש עדיין תקליטים ורק צריכה פטיפון חדש.
אין מה להגיד שמכונה זה משהו אחר.מתגעגעת לצילים שלה (מכירה את היצירה למכונת כתיבה ותזמורת?)
לאבא שלי היה משרד רואה חשבון גדול (באורוגואי) ואהבנו ביום ראשון ללכת אתו למשרד.היה אז שקט ומותר היה לנו לכתוב בכל המכונות ! גם במכונות חישוב.
לוסי, לא אני לא מכירה את היצירה הזו.או שמא כוונתך לאותה יצירה שג"רי לואיס ביצע?
http://www.youtube.com/watch?v=9vuDMInQMYQ
בבקשה חגית, את בטוח מכירה את זה.
טוב לראות שהפרוזה שלך לא נופלת מהשירה שאת כותבת.
מעניין שאת מצליחה לבדל כל כך טוב בין משלבי השפה השונים הדרושים.
גיורא תודה. אך מה כוונתך במילה לבדל? אני חושבת שמעולם לא שמעתי או קראתי מילה זו. והאם תוכל בבקשה להראות לי את משלבי השפה השונים כפי שאתה קורא אותם? אני סקרנית לראות זאת מבעד לעיניים אחרות. עיניך.
היי חגית
יכול להיות שהמצאתי את המילה הזו. התכוונתי שיש הפרדה גמורה בין הלשון הפרוזאית שלך לזו השירית. את לא כותבת "פרוזה שירית" ולא "שירה פרוזאית" ,התחומים מאד ברורים אצלך. כאילו שני ראשים שונים עובדים כשהם נגשים לכתוב בשני הסוגות.
זה יפה בעיני
פעם כשאכתוב דוקטורט עליך (בצחוק) אעשה את עבודת המחקר. בינתיים זו תחושה מאד ברורה.
דרך אגב, באותה הזדמנות -אני מאד אוהב את הקצרים שלך.
להתראות
גיורא
שתי הסוגות- כמובן.
בראש התלבטתי אם לכתוב "ז"אנר" או סוגה וכך יצא שבלבלתי בין המינים.
סליחה.
חלפו מספר שנים של כתיבה עד שהצלחתי לחדול לכתוב פרוזה שירית. עד אז ניסיתי לכתוב סיפור ויצא לי תמיד שיר.
זה היה מתסכל מאוד. אך לא ויתרתי. כנראה שלאט לאט שני הראשים/עטים,למדו לחיות ביחד. תודה על דבריך.
דרך אגב, אני חושבת שלאחרונה השירה שלי מושפעת יותר מן הפרוזה.
חוץ מזה כבר מתחילת הדרך השתכנעתי שאין הבדל גדול בין שירה לפרוזה מלבד רוחב היריעה ואורך השורות. תקרא את "שאל את האבק" ותיוודע לשירה גדולה הנכתבת כרומן "פרוזאי".
לא הבעתי העדפה ערכית של אחת מהסוגות או מיצירות הכלאיים שלהן. הכל טוב אם הוא כתוב טוב ומשרת את צרכי היצירה.
בכל אופן אני חושב שיש הבדל בין פרוזה לשירה והוא קשור לאותו מרכיב נעלם – "המוזיקליות" שבשירה הוא הרבה יותר נוכח. לעיתים בגלל "השורות הקצוצות" אבל לא תמיד שורות כאלו מבטיחות מוזיקליות.
גיורא, גם פרוזה פועלת על פי קצב מוסיקלי. האם תקרא את: שאל את האבק?
יפה וכתוב היטב.
חגית,
נפלא,
עשית לי חשק לעשות שני דברים:
1.לגשת לבקר את מר פוקס.
2.לכתוב במכונת כתיבה,יש לזה מקצב מעניין בטח,שירה עם מוסיקת המוכנה,ואם זו אוליבטי,אז בכלל, עוד יותר מעורר השראה.
מקדישה לך את המנגינה:מתילדה מכונת הכתיבה של לירוי אנדרסון.
תוכלי להשמיע זאת לביתך הקטנה.
מיכל היקרה תודה רבה, ידעת שאלתרמן כתב על אוליבטי?
היצירה המוסיקלית הזאת גרמה לי לאושר. יש לי חשק להשמיע את זה למר פוקס. אני מקוה שתפגשי אותו בקרוב.
סוד האותיות
אני מקיש,
נמצא בידיו
של איגנץ השועל
שעיניו הכחולות
בוערות בקפדנות .
אני שולח עם הרמס
בייבי.
אבנר אתה גדול!!!!
יש לי איזה חבר,חגית,שמאוהב בך מזה כמה זמן.אינני יודע מה לומר לו יותר.
מקסים!