לונה ולאון סיפור אהבה – פרק מתוך רומאן – (פרוייקט הזיקנה)

1951

הם הכירו בשנים הרזות ההן, שנות הצנע, שנים בהן ישישות מיואשות 
שלחו יד בנפשן. 
כמו טשסקה דפטלה, מרחוב בעלי מלאכה 30, אשר מותה תחילה נראה 
לחוקרים כתאונה. ביום ב" ב- 12 בצהריים היא עלתה אל גג ביתה, 
נעמדה על גב גיגית הפוכה, טיפסה ונעצרה על הסף. 
רק אז הורידה מעיניה הלחות את משקפיה העגולים והכניסה אותם 
לכיס החלוק. כמו שעשתה בכל יום כשהתכוננה לתנומת הצהריים. אך 
הפעם היא לא חלצה את נעלי הבית. כאילו חשבה שלאחר שיפגע גופה 
באדמה יהיה עליה לקום וללכת משם. או אולי לא חשבה עוד, הדמעות 
שנקוו בעיניה טשטשו גם את מחשבתה, ראייתה דעכה, רגליה נרעדו. 
דלת גג הבניין נותרה פתוחה. מה שגרם לחוקרים לחשוב שאולי בזמן 
שעמדה על הסף, בעצם חיכתה שמישהו יעלה אל הגג וימנע ממנה לעשות 
את המעשה. אולם אף אחד לא עלה אל הגג בשעות הצהריים החמות, 
למרות שעל חבלי הכביסה כבר רשרשו ברוח סדינים לבנים ומיובשים 
וחזיות התחרה של שכנתה הצעירה,שעמה היה לה מטבח משותף
התקשו מלהט השמש.

טשסקה הניחה לגופה לנוע קדימה ואחורה בשמש הקופחת כבשעת 
תפילה. אך ליבה היה מרוקן מרגש ומלים. שקית ניילון ריקה 
שריחפה באוויר הניחה לקרני השמש ולרוח היבשה לסחוף אותה מעבר
לסף. 
נעליה נשמטו מכפות רגליה ונלכדו בין פרחי הבוגנוויליה ובקבוצות 
עלים קטנים וסגולים. גופה נחת לצידם, בין שיחי הורדים. קוצים 
ירקרקים נעצו שיניהם בצווארה הלבן והכחוש. שד חיוור נגלה מבעד 
לחלוק. 
פקיד דואר, שישב על ספסל מעבר לכביש, אחז בכוס מלאה קפה שחור 
ובידו השנייה העמיס כריך גבינה לפיו. הוא נותר המום למשך כמה שניות 
וחישב בראשו כיצד הגוף הנופל היה יכול להרגו. אך לבסוף רץ לעבר 
שיחי הורדים.

הוא עדיין אחז בכוס בידו כשגילה את לחייה הלבנות וצווארה הרזה נעוצים
בקוצי הורדים. כוס הקפה הייתה כמעט מלאה כשהביט בפני האישה ובלי 
לחשוב שפך את הנוזל הכהה והחם על פניה. 
נחלי הדם נמהלו בכתם השחור וטשסקה פקחה את עיניה ודקרה באיש 
המבוהל מבט קהה. היא לא דיברה אך הצליחה להפיק אנחת כאב עמוקה 
שמשכה את שכנתה הצעירה אל החלון. 
כעבור רגע קצר רצה השכנה מפתח ביתה ופקדה על הפקיד לרוץ אל 
משרד הדואר ולהזמין אמבולנס. ובמשך דקות ארוכות התייפחה השכנה 
והתנצלה בפני טשסקה. בידיים רועדות שלפה את שיני הקוצים מן הבשר 
הלכוד. עד שהופיע האמבולנס וטשסקה נלקחה לבית החולים העירוני.
כעבור שעתיים השיבה את נשמתה לבורא, שכנראה לא הסכים לקבלה, 
מפני שרוח חיוורת הוסיפה לנוע בין שיחי הורדים ולנשוב לחשים 
מאיימים אל חלון השכנה הצעירה.
נתברר, כי זמן קצר לפני שהניחה לרוח החמה לגרוף ולנעוץ את גופה 
בשיחי הורדים, הופיעה טשסקה אצל ידידה במושב זקנים בתל אביב 
וביקשה ממנה לקבל מידה 15 ל"י, כדי לשלם למי שהוא בעד אמירת 
קדיש לעילוי נשמתה. 
לתמהונה של הידידה הסבירה טשסקה כי מאחר ששכניה סוגרים בפניה 
את דלת המטבח, בדעתה לשלוח יד בנפשה. 
הידידה ניסתה להרגיעה וסירבה לקבל את הכסף לאחר שלא האמינה 
שייאושה של הישישה יביא אותה אמנם לידי התאבדות.
מותה של טשסקה דפטלה היה חרישי ועגום. פגיעת גופה בשיחי הורדים 
לא העלתה קול עז יותר מחתול מבוהל במנוסה. והחיים המשיכו לנוע 
כהרגלם. באדישות. 
הערב צנח והתרפק על העיר, ברחוב המקביל עצרה משאית טעונת פרות 
הדר, מבין השקים זינקו נערות שרוטות ברכיים ששבו מן הקטיף. הן 
איבקו את מכנסי החאקי בכפות ידיים פצועות. לונה קלעה את שיערה 
בצמה ארוכה ומעל מצחה נעצה זר פרחי יסמין. היא זינקה מהמשאית 
כשעל אוזניה מטלטלים חישוקי הזהב וזוג עיניים גאות של צוענייה רעבה. 
שזף ירכיה בהק במכנסי החאקי הקצרים כשמתחה את גרבי הצמר 
האפורות מתחת לקו ברכיה ואז ראתה שמעבר לכביש, זוג עיניים כחולות, 
ממש זהות לעיניו של פרנק סינטרה, משהות עליה פיסת שמים. היא 
רצתה לצחוק באותו רגע, אבל במקום זה קרצה אליו.