נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב.
ספריי:
2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית
2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה
יפה מאוד. מרגש!
השיר יוצר תמונה ותחושה חזקה מאוד, אדומה, מדממת, המילה אהובי בסוף נותנת הבנה נוספת,אהבתי
מאוד יפה, חגית
נזכרתי בסדרת הדיאלוגים של יאן שווינקמאייר, אמן צ"כי נפלא, המתארת
תהליך החרבה הדדי.
אם תרצי אחפש אותו ברשת.
פה ורגיש מעט המכיל את המרוב יפה, איך בדימויים של חורבן הבית הלאומי את מתארת את חורבן הבית האישי ,חורבן האהבה .
תיקון טעות: יפה ורגיש מעט המכיל את המרובה
חנה, תודה רבה, אני שמחה שהצלחתי לממש את תורת הצמצום.
סמדר, זה נשמע מרתק. אשמח אם תעשי זאת.
הנה
http://www.youtube.com/watch?v=LhX1tvTgqC8
הקישור לאנימציה ממני. מקווה שתאהבי.
וואוו אהובה. וואוו. ליבי יוצא אלייך ובוכה עלי ועליו ועל בתינו החיצוני והפנימי.
כמו שחורבן הבית הלאומי נגרם בגלל שנאת חינם (החרבות שבגוף) כך חורבן הבית האישי; אהבת חינם לא הזיקה לאיש.
אכן, כן. קורה הרבה וצריך להזהר בזה.
דרך אגב תשעה באב לא פג תוקפו כפי שלפעמים מסתמן בדמיוניו.