אוקיינוס הקברניט
ברצוני לסכם דברים בנוגע לפוסט קודם שהעליתי: "איך להציל את חייך במו ידייך" אשר התקבל בדעות חלוקות. ככל הנראה מחוסר הבנה.
אין הכוונה בטקסט זה, למתן אישור לגנבת יצירות של אחרים, רעיונות, מלים וכו". אלא להעמיד את העיקר שבחיי יצירה. והוא שאין הכתיבה מטרתה לטפח את האגו. ואין היצירה אמורה להחסם על ידו. ואל לאדם ליצור רק כדי לטפח את שמו. העיקר ביצירה הוא הקשר עם הקורא והשתקפות פניו בה. זה הכל. זה העיקר בדברים שנאמרו.
כל שאר הפרשנויות סטו מן העיקר.
תודה לכל המגיבים על הויכוח הסוער. אחרת לא היינו עומדים על עיקר הדברים.
מסע לאפיגוניה:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3992&blogID=182
נראה לי שלא לשווא העליתי את הפוסט. אני חושבת שהוא יכול לשמש כתרופה מחזקת לרגעי חולשה הנובעים ממחשבות קטנות. זו בעצם הייתה כוונת המשוררת שכתבה את הדברים. ואני מקווה שאכן הוא ילקח ומשוררים ישתמשו בו לרגעים של חוסר ביטחון בעתיד. לרגע לא הייתה כוונת המשוררת לגניבה ספרותית. לא בכך היא עוסקת. אלא בכך שבמלים וביצירה יש משהו טהור ועליון יותר מפוליטיקה והתעסקות בקטנות. היא מכוונת לכך שהיצירה היא תקשורת לשם תקשורת ומתן ביטוי למי שאינו יכול לבטא את עצמו. חבל שמפרשים זאת אחרת.