בננות - בלוגים / / הכריזי:רנסנס! (4)
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

הכריזי:רנסנס! (4)

 


ד

צעקתה הדהדה עד שפגשה במשורר שבעיניו עצבות רכה, שכל יופייה של תבל
 שוכן בה. היא
רחצה את גופה  המותש באמבט ביתו. שתי ספות היו אצלו, ישנות ורכות, 
ליד פטפון שניגן שירים
בצרפתית. לעתים יצירות משוררים נשמעו בדייקנות איטית מפי 
קול אישה שאהבתה לשירה ניכרת בו. 
היא חששה ללגום מן היין שמזג לה, למרות 
שבית לא היה לה היא חששה לאבד את דרכה אליו. אבל המנורה
 ליטפה באור משכיח 
והיין האדים.

"האם אי פעם מצאת שלווה בבדידות?" שאל אותה ומשלא השיבה לשאלתו הוא המשיך 
בדבריו כאדם
הבקיא בכל תלאותיה. 
"בדידות כישיבה מתמשכת על גדות האביב. התעוררות הטבע תעיר גם אותך. הכריזי: 
רנסנס. פריחה
מחודשת לניקיון הנעורים, ראי כיצד עשן הסיגריה הופך לקצף גלים, 
התפעלי מטוּב הטרגדיה, מחיוניות
העצב, מפירותיה המתוקים של הטעות, שמגרעיניהם 
יפרחו רגעים כאלה בהם תכריזי שנית על
התחדשות. לאדם שבעים כוחות נפש, זה 
משחק של כוחות, זהו רק משחק של כוחות. הרגשת את
השיגעון מחלחל ונוגע 
באצבעותיו? הוא בודק חולשתך. מפנה לעצמו דרך שכבר סלולה ועדיין מתמהמה 
ובודק את גוף הפרי הנפשי לגלות אם ינגוס בו, ואת תיאבון הגוף השיגעוני, גופו שלו. אך 
שלא לצורך. כי
הוא יכול לנגוס גם אם אינו רעב. יש לו יכולת אדירה להכיל בחובו גם 
את שלא נחוץ להמשך קיומו. הוא
נוגס לשם הנגיסה. רק כדי להשאיר חותם שיניו בגוף 
הפרי. אם תיחלשי הוא יינגס ואם תתחזקי הפרי לא
יעבור בין שיניו. ישנם אנשים 
מחלישים. התרחקי מהנצלנים שרק לבשו גוף אדם אך הם כעלוקות. נפשם
 מתה וריקה תאוותם. יש שיאהבו ללא תנאי ואלו הם האוהבים האמיתיים. הם מעטים, 
כה מעטים ועדיף
להתרחק מאנשים שאין בהם אהבה אמיתית. עדיף להיות לבד מאשר 
שינצלו יחלישו ויכינו גופך לנגיסה
משיני השיגעון".

לאחר שסיים דבריו אליה הוציא מארונו מעיל רקום חוטים צבעוניים ועטף בו את 
כתפיה, לצווארה כרך
צעיף משי סגול וזהו הקשר היחיד שבמספריה החדים לא הסירה 
מליבה.

 


 

9 תגובות

  1. הקטע הכי יפה בעיני, מלא שירה אהבתי את "בדידות כישיבה מתמשכת על גדות האביב , התעוררות הטבע תעיר אותך" קסום ועמוק, חגית ,ומשתבח מקטע לקטע

  2. זה סטסאנג.

  3. משה יצחקי

    חגית, מונולוג משוררי נפלא.
    מתקיים בו גם ניגוד יפה בין הפנים והחוץ.
    תשקלי אם לא להחליף את המילה הסירה בסוף במשהו שמתאים יותר לפעולת המספריים.

  4. היי חגית
    יש פה רוחב חדש בקשר בן הדמויות. הדיבור שלהם, המקצוע שלו נותן לדבריו אמינות.
    בנתיים להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן