אוקיינוס הקברניט
שם, בספריה שלא הייתה אלא מין אולם צדדי, שאור צהבהב ניגר על שולחנותיו
העגולים היא גילתה את המושג: "נכתב באספקלריה פיוטית". לשם ברחה גם מן
הכתלים המהבילים של כיתות הלימוד, שהיו כה חמים בימי הקיץ עד שנאלצו המורים
המיוזעים להטיל מים קרים על הרצפות הסדוקות ולהתפלל לצינה זמנית שתטפס מהן
אל האוויר הרותח והמרדים. שנס של קרירות יעלה ויפיג את מסך הערפל שנוצר
ביניהם לבין העדר היושב מאחורי הכיסאות ומשתדל להרים את ראשו מעל לספרים.
בשנה הבאה היא צעדה ישירות לצריף שמאחורי כתלי בית הספר.
בכיתה של ארבעים תלמידים בעלי אימהות מוחלשות, חסרות קול, היה על הרוצים
ללמוד, לצעוק ולצווח בכדי להשתיק את אלו שאינם חפצים בלימודים. רוב שעות
הלימוד הם התרכזו בעיקר במריבות ובהשתקות, מצב שגרם לה לעינוי נפשי חמור,
שהוביל אותה שוב ושוב אל בין כתליה השקטים של הספרייה.
חסד של אמת תשמור רק למורה אחת. שרה שמה. אישה צנועה וחפוית ראש, בעלת
עיני תכלת ענקיות שהצליחו לראות אותה. שאר המורים היו עיוורים. אך היא ראתה
ויום אחד בו דנו ב"סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון היא פערה לפניה את שמי התכלת
העמוקים שבעיניה ואמרה לה בחומרה:
"את לא שייכת לכאן, מה את עושה בכיתה הזו?"
רגע זה נסך עליה את שלוות ההכרה.
*
היום היא יושבת בבית, בחדר האחורי, בין ענפי העץ המקיף ומצל על כל שטח החצר
האחורית לבין שולחן שעליו מונחת מכונת כתיבה. כשחייתה עם אביה לא עלתה כלל
האפשרות שתהיה משוררת, רק מפני שמשלח יד זה אינו מאפשר התקיימות בעולם
המציאותי. לכן התכחשה לכתיבה. אך עדיין הצורך הקיומי בה גרם לה להמשיך ולכתוב
בהיחבא, במסתור, מחוץ לביתו. אין ספק שהתמכרותה לכתיבה ומאוחר יותר ההתנכרות
לה, כלומר חוסר ההבנה שלה את הצורך הנואש שלה בה, וגם קבלתה באופן מובן
מאליו, גרמו לה לצבור כמות בלתי מבוטלת של כישלונות צורבים. בזה אחר זה נרשמה
לבתי ספר שונים ונקשרה במקומות עבודה שלא החזיקה בהם מעמד ליותר ממספר
שבועות קצרים.
אכן יסורי האמן כאיש צעיר, סיפור אישי ורגיש, שמעבר לו בולטים כשליה של מערכת החינוך או שמא החינוק… רגישה ומיוחדת הסדרה כולה משרטטת פרופיל ודיוקן של יוצרת
חנה היקרה, תודה על היותך קוראת כה נאמנה.
אחרי הכל העונג כולו שלי, חגית