אהכאבתי

אֲהַכְאַבַתִי

סְלַח לי אם אפול על כְּתֵפְךָ

בִּפְנִים הרוּחֲ מִדַי חזקָה

כְּדאי שאצעק עכְשׁיו וְאהיֶה חוֹלָה זוהי מחלת – מִלְחמָה

הרוּחֲ פורץ אדמוני משְׂערי שכל החורף הסתתר בין הסְפרִים

וְאחד משוגע שלא פחד לאהוֹב אישה

גרם לי להרגיש חשובה

בא אליי לומר לַיְלָה טוֹב

וּלְהכִין לי כּוֹס תה.

מאחורי הקיר בחדר המדרגות מישהי צעקה.

שׁכַבְתי לצידו שְׁטוּפת זֵיעָה

עֶבד המושפע משֶׁפע אהבת זרים.

פּי קרוּע לְמעלָה, ידיי שְׁלוּחוֹת לאוויר

התה נשפך על השולחן, שלולית בקעה מן המפה, הדיה התקררו.

לעולם לא אשכח אותו, כל הציורים נצבעו אז בסגול

אך יום אחד נפתחה הדלת וראיתי שהזדקן תוך יום.

הוא שכב בחדרי, ביקשתי שלא יעזוב.

לבשתי את בגדיו.