מלמדת אותךְ
מְלַמֶּדֶת אוֹתָךְ אֶת שְׂפַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי שֶׁהִיא
הִתְנַתְּקוּת הִתְכַּוְנוּת הַתְמָדָה בְּדִידוּת
חוֹתֶמֶת שֶׁלִּי שְׁחוֹרָה בָּעֹרֶף שֶׁלָּךְ הַלָּבָן
לֹא מִכָּאן לֹא מִכָּאן אֲנִי מוֹבִילָה אוֹתָךְ
וּמוֹרָה אֶת הַהֵפֶךְ בִּלְשׁוֹן סְתָרִים גְּרוּמָה
אוּלַי כְּדֵי לְנַכֵּס אֶת אֱגוֹז הַמּוּעָקָה שֶׁלִּי לְעַצְמִי
אוּלַי כְּדֵי לְהָגֵן עָלַיִךְ
מקסים וקשה. מתכתב עם השיר הקודם, ומחזק אותו.
הכי אמיתי שאפשר
ואכן ,מתכתב עם השיר הקודם אך עומד בכבוד בזכות עצמו
גיורא
האם יתכן שכמעט נפגשנו אתמול בירקון 70?
תודה גיורא, על דבריך. ובאמת כמעט נפגשנו. אני הייתי שם, וגם אתה, בין ההמונים….
תמי, יפה בעיניי ההידברות עם הבת ודרכה – עם האני (ואולי ההיפך). אהבתי את שפת הנפש שהיא
הִתְנַתְּקוּת הִתְכַּוְנוּת הַתְמָדָה בְּדִידוּת
ואת
חוֹתֶמֶת שֶׁלִּי שְׁחוֹרָה בָּעֹרֶף שֶׁלָּךְ הַלָּבָן.
וגם אני חושבת שהמועקה היא אגוז. אגוז מלך, שכשמקלפים אותו הוא דומה למוח ולמשהו מכווץ וקפוץ.
תודה מירה, על ההערה והההארה של המוח כאגוז, במקרה זה
tami, i whant to cry
i want….
i want….
חני, מה מאחורי שלישיית התגובות??
תמי את משוררת את מה שבליבי . תודה.
מרגש מאוד ,נקי, ממשיך את השיר הקודם
תודה, חנה. (סדר התגובות קצת השתבש….)
תודה, מירי.
לכל הקוראים והמגיבים: השיר השלישי בסדרה זו עלה כבר לפני כמה פוסטים, תכנסו….http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=151&itemID=5865#post5865
שיר יפה מאד תמי, אוהבת את שפת הנפש שלך!
ריקי, תודה על תגובתך
תמי, מקסים. ממחיש את הדילמה שבהורות, הרצון ןכוון ולא לחזור על טעויות ההורים, מצד שני הצורך לתת חופש, הבלבול הזה, הקושי שבהחלטה, תסבוכת היחסים, הכל מופיע כאן.
ההתחלה מאוד מאוד חזקה
מְלַמֶּדֶת אוֹתָךְ אֶת שְׂפַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי שֶׁהִיא
הִתְנַתְּקוּת הִתְכַּוְנוּת הַתְמָדָה בְּדִידוּת