מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי.
ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ).
ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007).
מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ".
שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית.
פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010).
ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998).
אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007
הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005.
הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה
באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מזדהה עם כל הרגשות המעורבות. כתוב היטב. תודה.
אומי, שמח על ביקורך. תודות
מניח תניני זהב על מדפים גבוהים . זה אתה!
מירי, אני, כמובן, אוהב את ההברקה הזאת. תודה תודה.
על מדפי ספריית האוניברסיטה. (חשוב!)
התרגשתי מהלשון החפה והמדויקת, האירונית והכבושה, המביעה כה הרבה רגש.
השיר יפה , אבל בלי קשר הכרתי גמד שעבד בבנק ונישא לרוקחת גבוהה ויש להם בן אחד שלהם גבוהה ועוד בת מאומצת גבוהה. על פי החסידות אנחנו מגבילים את המציאות היא בכלל לא מוגבלת למרות שלאמץ את זה כגישה זאת עבודת חיים.
איזו שורת נעילה חזקה!
כמו הנחת אגרוף על השולחן או הטבעת חותמת כבדה פוסקת על ספר מוזהב שעורו עור תנין
זה ענק! וקראתי את שירי האבל, אתה אכן די ענק. ענקי מאוד. מצד שני – למי זה אכפת מהגובה הפיזי. חיבוק ענק לענק!
נורא יפה.
שניהם יכולים להתגורר במקרר
כשהקיץ התל אביבי מכה – זה בפרט גדול.
קראתי במעיין! וכיף כמובן שהבאת לכאן. אבל משום מה כשקראתי במעיין היה נדמה לי שקראתי כבר כאן. הייתכן?
על כל פנים שיר אדיר!
משעשע וחזק
תודה לקוראים ולמגיבים. שירה, התאמצתי מאוד לא לפרסם את השיר בבלוג לפני פרסום החוברת. ממש התאפקתי.
מוטי, האם סיבת ההתאפקות הזאת אומרת שמה שמתפרסם ברשת לא יוכל להתפרסם בכתבי עת? האם זו הנורמה?
השיר הזה ניפלא במשפט : גמד או גמדה
היא התלבטות מעניינת במלה התלבטות אני קוראת הבלטות והתבטלות שהם לב הענין בשיר לעניות דעתי, ואהבתי מאד את ההומור גם העצמי, וגם ההתחבטות בשאלה מתי הנומך הוא גובה והגובה הוא נומך?
לדעתי לא, אורה. אבל צריך לקחת בחשבון רגישות אפשרית של עורכים, במיוחד כאלה המרבים לשוטט ברשת.
אהבתי את השיר.
לכל יצור חי יש גדול ממנו, וזקוק לסולם להגיע לקומתו. הרעיון המרכזי של השיר מקסים שיש לו מרכז ואז מתפתח כלפי חוץ בעיגולים, הולך וגדל עד שנהיה לאין סופי. מן הפרט אל הכלל. (כך הבנתי את השיר.)
פרשנות מעניינת יעל. אני מקווה שאת בטוב.
למקרא השיר ראיתי תנין קרמיקה צבוע זהב מעשה ידיך? האם אכן כך?
סבינה, ייתכן שראית אצלי את המטפורה. יש לי תנין גומי ירוק-צהוב עשוי גומי ומצפצף.
אהבתי את השיר. את ההתבוננות הזו שמגיעה מהזולת אל עצמך, היכולת לקחת סוג של "חומר נפץ" שכמעט לא מדברים עליו, סוג של טאבו (גמד) למימד אחר ושונה מההיבט הפשוט והפיזי שלו.
תודה איריס, על הביקור ועל התגובה.
איזה גמד ענק!
אפשר לשאול מדוע בחרת במילה "גמד" כי לנמוכי הקומה זה די עלבון. אולי בחרת במונח שלקוח מאגדות?
מדובר בשיר בצורה המעליבה במקצת. מדובר גם בגמד ולא בסתם נמוך קומה. אני מקווה שלא תלשיני עלי לארגון הגמדים.
אולי הם יקראו לבד. האמת יש משהו שמפריע לי, האמת. זה איזשהו לעג לנכה. אלא אם זה במובן של שלגייה ושבעת הגמדים מהאגדות, שם זה חמוד כזה.
להערכתי את מתקשה לקרוא את מורכבות הרבדים של השיר הזה. בין השאר יש בו שבחי הגמדות וביטול ההבדלים בין גבוהה לנמוך. ראי למשל קריאתה של יעל. מכל מקום יש פה הרבה לעג עצמי. הגמד של השיר הוא לא רק משילגיה ושבעת הגמדים אלא יש כאן הרבה גמדים ספרותיים וחוץ ספרותיים. אגב,
היית יכולה לטעון שיש בו רמז לנטיה להכחיד את התנינים על ידי הכנסתם לדפי ההיסטוריה על מדפי הספריה.
אינני מתקשה ולא לקחתי כפשוטו רק המילה "גמד" הפריעה לי אבל אולי זו רגישות שלי בגלל הכרות קרובה עם אוכלוסיה חריגה ומתקשה , נכים, דיסלקטים, אוטיסטים, כבדי שמיעה ועוד. זה קפץ לי. כנראה שזו רגישות שלי ולא התייסחתי לאיכות היצירה, וטעל כך הסליחה.
ואולי לחדד: המילה גמד זה כמו לקרוא לשחור עור "הנה כושי"
אילנה, שירה זה לא פוליטיקלי קורקט, שירה מדברת מהביוב ועד לשמים, צריכה לגעת במלוכלך ובטהור, והתואר גמד משרת בצורה מדוייקת את השיר המוצלח הזה, שבודק מי באמת גמד ומי לא.
ברור לי אבל יש לי רגישות לזה אז אישית לי זה מפריע.
מה שתמיד מפתיע לגלות (או שלא) כמה גזענות ודעות קדומות יש בפוליטיקלי קורקטנס – החברה האמריקאית היא הדוגמה מספר אחת בסיפור הזה. צריך להיזהר מפוליטיקלי קורקטנס. היא מדגרה של חושך גדול מאד. ממש כשם שדרישות פמיניסטיות משרתות את השוביניזם הרבה פעמים.
אם את מתייחסת לתגובתי אז היא לא באה ממקום של פוליטיקלי קורקט כלל וכלל אלא מהכרות עם אנשים חריגים (גם נמוכי קומה). ואני חושבת שזה די בסדר אם מתוך 100 אנשים שיאהבו את השיר על כל רבדיו, ועם כל הערכתי לכותב, תהיה אחת כמוני שמשהו בו יפריע לה ואני חושבת שזה בסדר להגיד את זה.
ברור. בסדר להגיד הכל! זה בדיוק מה שרציתי לומר…
חשבתי שאולי את חושבת שאני בעד צנזורה באמנות או משהו כזה. שיר וכל יצירה יכולה לגרום לכל מיני תגובות, בסך הכל. היה אוצר אמנות שקרא ליצירה שלי "תחתית לקפה"…
מוטי
איזה מזל שלא החמצתי את הגמד.
כולו רגישות ואירוניה עצמית חכמה ומופלאה
תודה
תודה, משה.
נחמד לקרוא את השיר גם על גבי לפטופ. וגם ההערה של אילנה מאירה את השיר, אף שלפי דעתי מדובר בגמד דמיוני, שכן הוא מניח בסוף תנין זהב.
על כל פנים, הדפסנו במעין שירים שפורסמו גם באינטרנט. אני עורך אקטיבי, שלא מחכה למשוררים שישלחו לו, לפעמים אני רואה חומרים חמים באינטרנט בבלוגים ומבקש לפרסם אותם. בגליון האחרון לקחנו פרויקט רנגה שפורסם באתר המעולה חלל ופרסמנו אותו כמו שהוא. קיבלנו תגובות מעולות על זה, אף שלמעשה זה פרויקט של עיתון אחר.
פעם המלצתי על שיר שעלה בבננות בלוגס לחברי ניר נאדר, עורך אתגר, והוא התפרסם בגליון האחרון. אפילו השירים שלי במעין השתפשפו כבר בבלוג שלי.
אבל עדיין, אני מודה שאני מעדיף שתהיה הפתעה בקריאת השירים במעין ושהחומרים לא יפורסמו בשום מקום אחר.