קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי

  מים*       לא בצלמו התאהב נרקיס כי אם במים ביכולתם האלוהית, המסתורית לשקף את צלמו ואת ענפי האילנות הגוהרים ואת השמיים המשתנים לעד ואת  עדרי העננים החולפים המים העניקו לנשקפים כפילים הדורים             שזהרו כמשוחים בשמן ורגעים קדושים של נצח עד שהגיעו הדמדומים והחושך   כה ריתקוהו כשפי  המים עד שהעדיף את  ההשתקפויות על  המשתקפים מידי יום ...

      השם המפורש          שמו הוא שם מפורש אלימותו של הפרשן אילמותו של הדובר כלפי אינסוף האינסוף כלפי אינסוף ההעדר מחיצה עריצה אל תישא את שמו לשווא כי אין שם לחסר השם   השקנאי הממריא בכי תינוק שהגיח איוושת הרוח בעשב אורות הירח במים שצף המפלים האדירים הגלקסיות המסתחררות    חרחורי הגוועים במיטותיהם – אלה אותיות שמו   ...

      הבנתי   כשאני מבין אותך כבר איני מבין אותך האלימות שבהבנה מעלימה אותך מפני מעלימה גם אותי מפני לשנינו יש פנים על כן לשנינו אין פנינו האמיתיים הן העדר הפנים חורי הצצה   היה נא אורחי הערב רקוד בחדרי את ריקודך נגן לי את ישותך זמר לי מקצה המילים והקא על השטיח את ייסורי שמך   כשהקור ...

       שכנה   רנה מתה על גזעים ובמבואות תלויות המודעות המכנסות אבלים להתאבל עליה ועל עצמם ומאמנות עוברים ושבים בהכחשה המלאך הצנום הממונה על נשמתה משתהה קצת בחצר   באחריתה התעוורה ואולי נענשה על שתמיד הייתה עיוורת על שראייתה היתה תמיד מחסרת  מהדברים ומהבריות את יופיים חייה חלפו בלא השתאות עיניה תרו אחר חורים   לבסוף נעשתה לבנה ודקה ...